Avot-H152

ד:
לפני שנדון בתורתו של עקביא בן מהללאל עלינו לסקור את מה שידוע לנו מהביוגרפיה שלו – והיא מרתקת למדי. נראה שהוא היה בן זמנו של הלל הזקן: כלומר, הוא חי לקראת סוף המאה הראשונה לפני הספירה ולתוך תחילת המאה הראשונה לספירה. אף על פי שיש להודות על כך שאין על הזמן שלו מקורות, אנו יודעים שהוא חי לפני חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה, שהרי נאמר עליו [מסכת עדויות פרק ה' משנה ו'] שכאשר העזרה בבית המקדש ננעלה בערב פסח מפני שהיתה מלאה ביהודים שבאו לשחוט את קורבן הפסח שלהם בשלוש משמרות, לא נמצא במקום גדול בחוכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. (תיאור – באנגלית – של מה שקרה בבית המקדש ביום הזה, יחד עם ההסברים שלנו, ניתן במסכת פסחים פרק ה' משנה ה'.)

ה:
עקביא היה גם חכם וירא חטא וגם גדול בתורה, שהרי הוצע לו התפקיד של אב בית דין. [ראה אבות 025 להסבר על המונח הזה.] למרות שזוהי השערה מוחלטת מצד רומנטיקן חסר תקנה, חושבני שההצעה הזו אולי הוצעה בהקשר של מינוי בן זוג להלל על פי מה שהזכרנו ב-אבות 051. יתכן שאחרי שאב בית הדין של הלל, מנחם, "יצא", המשרה הפנויה הוצעה קודם לעקביא ורק לאחר שהוא סרב להצעה נבחר שמאי לתפקיד. עלי להדגיש שוב שזו השערה בלבד.

ו:
הנסיבות שבהן הוצעה לעקביא בן מהללאל המשרה הנכבדה מסופרות במסכת עדויות פרק ה' משנה ו'. הוא אכן נתבקש להיות אב בית דין אבל להצעה הוסף תנאי: עליו לחזור בו מארבע פסיקות הלכתיות שבהן דעתו חלוקה על זו של שאר החכמים. (ארבעת הסוגיות ההלכתיות הללו ידועות לנו, אבל אין להן קשר לדיון הנוכחי.) תגובתו להצעה אומרת לנו הרבה על האיש:

ואולם, כפי שנראה, לסירובו האצילי היו השלכות רציניות.

המשך יבוא.

באבות 148 הזכרנו שרבי אלעזר בן ערך הלך לגור באמאוס.

דניאל בורסטין כותב:

האם האמאוס שמדובר במשנה כמקום הגלייתו של ר' אלעזר הוא אותו המקום שמדובר עליו בבשורה לפי לוקאס, שבו נתבשר להם על תחייתו של ישו? אם כן – אולי הרמז שרבי אלעזר התנצר?

אני משיב:

ישנן שלוש ערים שמוכרות לנו בשם הזה – אחת ליד טבריה בצפון, אחת ליד לטרון של ימינו ואחת ליד ירושלים. העיר שמוזכרת על ידי לוקס חייבת להיות זו שליד ירושלים ולא עיר המרחצאות שבה בחר רבי אלעזר. עד כמה שאני יודע אין בסיפורו של רבי אלעזר בן ערך ולו דבר אחד שיורה על כך שהיה לו קשר עם כת הנוצרים בהתהוותה

---

באבות 149 השבתי להערה של מרטין לדרמן. (אנא גשו לשיעור כדי לקרוא את הערתו של מרטין ואת תשובתי.)

דריק פילדס חולק עלי:

ברצוני לחלוק על האבחון שלך. אני בטוח שרבים מקוראי שיעורים אלה משתדלים, כמוני, להתפלל שלוש פעמים ביום כפי שההלכה דורשת. אין זה אפשרי, לפחות לא בשבילי, להפוך כל אחת מהתפילות הללו לבעלות כוונה ורוחניות. לפעמים מלה או ביטוי נותנים לי אותו רגע של רוחניות שלא תתואר. לפעמים אני מוצא את עצמי שקוע לחלוטין ופתוח לרוחניות, ולפעמים אני פשוט מתפלל סתם ביודעי שלכל הפחות קיימתי את החובה הבסיסית להכיר בכך שכל ברכותיי באות מהשם אפילו אם אני לא מרוכז במהלך התפילה. עבורי, תפילה יומית היא שגרה שמקשרת אותי עם אלוהים ועם הקהילה שלי. לפעמים העניין הוא רק לעשות את זה.

כאשר שמים דגש חזק על רוחניות זה יוצר ציפיות שרוב האנשים לא יכולים לעמוד בהן, למרות שהם חושבים שהם חייבים. כך שאנשים רבים באים לבית הכנסת מדי פעם ומרגישים שהם נכשלו בתפילה מפני שהם לא חוו חוויה רוחנית. ואז הם מאשימים את הרב או את עבודת הקודש או את הניגונים או את הקצב או כל דבר במקום להבין שרוחניות היא לא דבר שאפשר ליצור לפי דרישה. היא מצריכה לימוד, אימון, שינון ומזל. אחת הטעויות הגדולות ביותר של התנועות הליברליות היא שהם הרשו לקהילות להעביר את האחריות לתפילה מהיחיד לרבנים ולכלי הקודש. גרמנו לבני אדם לסבור שעל הרבנים לספק להם חוויה רוחנית. אחד הדברים שאני אוהב בבית הכנסת שלי, כמו גם בהרבה בתי כנסת אורתודוקסיים שבהם התפללתי, זה שבכל רגע נתון ניתן לראות בני אדם בשלבים שונים של תפילה מפני שאיחרו להגיע או שהם מתפללים יותר לאט או מפני שהם פשוט לקחו מסלול שונה מעיקר הקהילה. הם אינם סומכים על הרבנים כדי לעשות את תפילתם נוגעת. החופש הזה, להיות אחראי על חוויות התפילה שלך בעצמך, משחרר. הרעיון הוא לא "להוריד את הרף" של התפילה, אלא, כפי שציינת, לחנך ואז להעביר את האחריות לכל אחד ואחת.

אני משיב:

כעיקרון אני מסכים עם דריק, אבל אני עדיין חושב שאם מצמצמים את כמות ה-"חומר" שאנחנו צריכים לומר בתפילות עד כדי החלקים החיוניים מבחינה הלכתית, אפשר יהיה יותר בקלות להגיע לכוונה. ובכל זאת, הרשו לי לספר סיפור מזמני בישיבה. יום אחד רב אחד ממגידי השיעור שאל אותנו דרך אגב באיזו תכיפות אנחנו חושבים שאנו התפללנו בכוונה אמיתית. היו שאמרו מדי יום, היו שאמרו פעם ביום, אחרים לעיתים נדירות יותר. לבסוף שאלנו את הרב באיזו תכיפות הוא חושב שהוא מצליח להתפלל בכוונה אמיתית. הוא השיב: "אם יש לי מזל ובסייעתא דשמיא, בערך פעם-פעמיים בשנה!"