Avot-H146
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה י"ד (חזרה):
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע; וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה." וְאַל תְהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמָךְ:
הסברים (המשך):
יח:
ראינו שפרוש אחד אפשרי למושג 'קבע' (בהמלצתו של רבי שמעון "אל תעש תפילתך קבע") הוא שאל לנו להשתמש בטקסט סטנדרטי לתפילת העמידה, אלא לחדשו בכל פעם שעומדים לתפילה. אבל אפשר שכוונתו היתה שנבין את הביטוי כבעל משמעות אחרת. יכול להיות שרבי שמעון בן נתנאל מזהיר אותנו לא לעשות את אמירת התפילה "מטלה של שגרה", משהו שאנחנו עושים באופן מכני, מבלי לחשוב על משמעותו, מפני שאנו כל כך רגילים למלים המוכרות. אם זו כוונתו אזי רבי שמעון מזהיר אותנו לא לומר את העמידה כמטלה שחייבים לעשות אלא לעשות אותה "רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא". יט:
כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה; ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה. מצא דעתו משובשת ולבו טרוד, אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו. לפיכך הבא מן הדרך והוא עייף או מיצר, אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו. אמרו חכמים: "ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואחר כך יתפלל."
זה, כמובן, שונה מאוד מהגישה ששולטת בעידן הזה שמעדיפה דקלום קבוע של העמידה, שלוש פעמים ביום, בכל יום ויום, אפילו אם זה נעשה ללא מחשבה, כמטלה מכנית, ורק שלא לפספס את המצווה אפילו פעם אחת.
כ:
יְפַנֶּה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה. לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוון את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים, ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו. לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה:
בעוד קביעותיו של רמב"ם כאן הם בהחלט מטרה שאליה צריכים לשאוף אלה החפצים לעבוד את הקב"ה "כהלכה", אני חושד שאם בני אדם רגילים בימינו – אלה שחיים חיים רגילים – היו מקיימים אותן לחלוטין הם היו אומרים את העמידה לא יותר מפעמיים או שלוש בשנה! אף על פי כן, הוראתו של רבי שמעון היא בהחלט משהו שעלינו לנסות ולשאוף אליו.
המשך יבוא. שאלות ותשובות:
באבות 144 הבאתי בקצרה מהחוקים והכללים שמסדירים את קריאת שמע לפי משנה תורה של רמב"ם. אחד הפרטים שהוזכרו היה: ישמור שלא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה ולא יניח הנד ולא יניד הנח לפיכך צריך ליתן ריוח בין הדבקים בין כל שתי אותיות הדומות שאחת מהן סוף תיבה והאחרת תחלת תיבה הסמוכה לה כגון 'בכל לבבך' …
יעקב חיניץ כותב: "בכל לשון שאתה שומע". קריאת שמע יכולה, ואולי צריכה, להיאמר בשפה שהאומר מבין. אני משיב: שקריאת שמע יכולה להיאמר בשפת האם של המתפלל זה בטוח. שהיא צריכה להיאמר בשפת האם של המתפלל, זהו סלע מחלוקת ולא כל הסמכויות ההלכתיות יסכימו עם דעתו של יעקב. ואולם, אין זו הנקודה שביקשתי להבהיר. הדיון היה בנושא הדקדוקים הדקים של חוקים וכללים שמסדירים את קריאת שמע – בכל שפה. באותו מקור שציטטנו קודם [הלכות קריאת שמע פרק ג' הלכה י'] רמב"ם מוסיף:
קורא אדם את שמע בכל לשון שיהיה מְבִינָהּ. והקורא בכל לשון צריך להיזהר מדברי שיבוש שבאותו הלשון ומדקדק באותו הלשון כמו שמדקדק בלשון הקדש.
יעקב גם הוסיף רשימה של 'קריאות' והשפות שבהן הן יכולות או לא יכולות להיאמר. אני לא מביא כאן את הרשימה מפני שכבר דנו בנושא הזה במלואו כשלמדנו את המקור במסכת סוטה.
ברכת גמר חתימה טובה לכולם. |
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.
עמוד הבית |
חיפוש בארכיון |
ארכיון של מסכת אבות |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור |
יצירת קשר