Avot-H143
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה י"ד (חזרה):
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע; וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה." וְאַל תְהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמָךְ:
הסברים (המשך):
ז:
אנו ממשיכים בחקירתנו לגבי המשמעות המיוחדת של קריאת שמע ומדוע רבי שמעון בן נתנאל מדרבן אותנו להיות זהירים בזמן הקריאה. ח: ט: י: המשך יבוא. שאלות ותשובות:
באבות 139 כתבתי: רבי יוסי מזהיר אותנו שרכושו של הזולת צריך להיות יקר לנו כמו רכושנו אנו. בקריאה ראשונה זה נראה נדוש: ככלות הכל, האם זה אומר יותר ממה שכבר נצטווינו בתורה שלא לגנוב ולא לחמוד? ניסיון אישי לימד את מאיר סטון שהאזהרה אינה נדושה כלל וכלל: כמעט בכל משרה שבה עבדתי מעולם תמיד שמעתי מישהו אומר, "זה לא הכסף שלי אז למה לא לבזבז?" אני משיב: כפי שמרקוס טוליוס קיקרו אמר: "O tempora, O mores!" וכפי שרבי יהושע אמר: "אוי לדור". גרגורי אש כותב: בתגובה להצעתו של הטור לחיות חיים מוקדשים לעבודת הקב"ה אתה הגבת [אבות 141]: לי נראה שאדם שטוען שהוא חי את חייו לפי הציוויים האלו או שהוא חסיד וקדוש על-אנושי או שהוא כסיל מלא רמייה-עצמית. ודאי שבעניינים כאלה השאיפה היא שחשובה גם אם מעטים עד מאוד הם אלו שיצליחו להגשים את המטרה, אם בכלל. אולי בזה נעוצה עוצמת המושג של הבינוני שפותח בתניא (לפחות עד כמה שאני מבין אותו מספרו של הרב שטיינזלץ "לפתוח את התניא"): התניה מכירה בכך שאנחנו לא על-אנושיים, ושהחיים הם מאבק מתמשך שאתו אנחנו מתמודדים כל הזמן. מה שחשוב הוא שהמאבק שלנו יהיה בכיוון הנכון, ולא שאנחנו תמיד "מצליחים". אני משיב: זו אמת. אבל אני חושב שמעודדת מדי פעם המחשבה שרוב האנשים אינם יכולים לשמור על סטנדרטים גבוהים מאוד של חסידות לזמן בלתי מוגבל. כשהגאון הצעיר ישראל מאיר קאגן הציג את חיבורו שמירת הלשון (חפץ חיים) שעוסק בהלכות לשון הרע לרב הדגול ישראל סלנטר (מייסד תנועת המוסר) כדי לקבל הסכמה, האחרון השיב לו: "רב ישראל מאיר, על כל יהודי לקרוא את ספרך – אפילו אם התוצאה היחידה תהיה אנחה אחת גדולה!" |