Avot-H142

ב:
סבורני שמשנה זו יוצאת מגדר הרגיל – לגבי מסכת אבות – בכך שהיא עוסקת בעבודת הקודש (ליטורגיה). אך אפילו בעניין זה הדאגה היא לא לפרטי סידור התפילה וכלליו (למרות כך, שכפי שנראה בבוא העת, אחד המפרשים הקלאסיים מנסה לפרש אותה כך). כפי שמקובל במסכת זו, כך גם הוראתו של רבי שמעון בן נתנאל משולשת:

• הוי זהיר בקריאת שמע.
• וכשאתה מתפלל, אל תעש תפלתך קבע וגו';
• ואל תהי רשע בפני עצמך:

ג:
ברור שרבי שמעון יחזיק כמובן מאליו שכל חלקי התפילה צריכים להיקרא כראוי (אפילו אם הוא יודע שמטבע האדם זה אינו תמיד מה שקורה!) לכן, עלינו לשאול את עצמנו מדוע הוא מייחד את קריאת שמע להמלצה מיוחדת לזהירות וחסידות. אני חושב שיהיה מואיל כאן, אם אצטט, ודי בהרחבה, ממה שכתבתי בנושא הזה כשלמדנו מסכת ברכות. ולכן הפסקאות הבאות מובאות משם.

ד:
"קריאת שמע", במרכיביה הבסיסיים, הינה קובץ של שלושה קטעים מהתורה שנאמרים פעמיים בכל יום, בבוקר ובערב. שלושת הקטעים הם: דברים ד ו-ט, דברים יא יג-כא, ובמדבר טו לז-מא. מטרת הקריאה היא, ככל הנראה, להחדיר מדי יום ביומו לתודעת המתפלל יסודות בסיסיים מסוימים של אמונה והלכה. תאור מקיף ביותר יאמר שהקטע הראשון עוסק בקבלת עול מלכות שמים, שהקטע השני עוסק בתוצאות של קיום או אי-קיום המצוות, ושהקטע השלישי עוסק במצוות ציצית או, שמא יותר נכון, בחובה המתמדת לזכור את יציאת מצרים.

ה:
הפרשה הראשונה של קריאת שמע מתחילה עם משפט שהוא אולי המפורסם ביותר ביהדות: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". לפי המסורת המשפט הזה צריך להיות הפרט הראשון בהתנסות הדתית של תינוקות: ברגע שילדים יכולים לנסח משפט בבהירות צריך ללמד אותם לומר את המשפט הזה. יתר על כן, לפי המסורת, אם אנשים בהכרה כשהם על ערש דווי, צריך לעודד אותם לומר את המשפט הזה, הראשון של קריאת שמע. ואנחנו מקווים, שבמהלך כל השנים הארוכות שבין שני האירועים הללו, קריאת שמע צריכה להיות המרכיב בעל המשמעות החשובה ביותר בקשר היומי של המתפלל עם אלוהיו ושהיא תבטא את התפיסה של המאמין בנוגע לקב"ה.

ו:
את המשפט הראשון של קריאת שמע קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי, להביע בכל שפה אחרת פרט לעברית, וכל תרגום נידון, כמעט ללא יוצא דופן, להפוך לפירוש – ולכן אולי מטעה. ולכן הבה נתאר את תוכנו. כשאנחנו אומרים את המשפט הפשוט והיחידי הזה אנחנו מצהירים את אמונתנו בהימצאות האל, באחדות האל ובשלטונו המוחלט של האלוהים בכל הבריאה, שכמובן כולל את הכרתנו באמת שאנחנו בעצמנו כפופים למצוות האל. ללא הבסיס הזה של מוֹנוֹתֵאִיזְם טהור ליהדות אין משמעות.

המשך יבוא.

למעשה, שכבת האוזון היא אחת הסממנים היחידים של הסביבה הכלל עולמית שנראה כצועדת בכיוון הנכון. http://www.cnn.com/2005/TECH/science/08/31/ozone.layer.reut/

ו-מארק אוסלנדר מסביר את מה שהייתי צריך לומר:

מה שארצי, למבוכתי, עושה זה לסרב להקטין את כמות הפחמן הדו-חמצני, שמאמינים שהוא גורם להתחממות גלובלית. זה שונה מבעיית שכבת האוזון, שאני מאמין שיש לה הסכמה ושיתוף פעולה סביר בכל העולם.