Avot-H138
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה י"ב (חזרה):
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עַיִן הָרָע וְיֵצֶר הָרָע וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:
הסברים (המשך):
ח:
אחרי "עין הרע ויצר הרע" אנו מגיעים לעוולה השלישית, שלפי דעת רבי יהושע מוציאה את האדם מן העולם. לפני שנבחן את מה שיש למפרשים הקלאסיים לומר בנושא הזה, הבה נציין בקצרה שאת הביטוי "שנאת הבריות" אפשר להבין בשתי דרכים שונות. יתכן שרבי יהושע התכוון לומר (וכנראה שזו היתה באמת כוונתו) שכאשר אדם מטפח שנאה מופרזת כלפי אחרים היא תהיה מפלתו. אבל, כפי שנראה, אחד המפרשים שם לב לאפשרות השניה: שמה שיכול להוציא את האדם מן העולם הוא שיתנהג באופן כזה שהוא מביא עליו שנאה מצד אחרים כלפיו. ט:
לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ: הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶך,ָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.
החטא הוא נטירת השנאה, שמאפשרת לה לתפוח ולהעלות מוגלה בתוך נפש האדם. אם אדם עשה משהו שמעורר את כעסך, עדיף להתווכח אתו על כך מאשר לאפשר להתמרמרות שלא בוטאה להפוך למזון שמאכיל שנאה שתגדל עד שתשתלט לחלוטין על האישיות כולה.
י:
ברוע הנפש, והוא חולי המרה השחורה שיביא האדם למאוס ראות עיניו וישנאהו, וייטב לו חברת החיות והתבודדות במדברות וביערות, ויבחר לו מקום שאינו מיושב. וזה אצלם לא מצד פרישות [מקהל בלתי מוסרי], רק לרוע תאותם וקנאתם בזולתם. אלו ימיתו האדם בלא ספק, כי יחלה גופו וימות טרם עתו.
יא:
הרב עובדיה מברטנורו (ברטנורא) מזהה את השנאה עם שנאת חינם, שנאת אחרים ללא סיבה מוצדקת – או שמא ללא סיבה בכלל. זהו הרב עובדיה שגם מציע שאת "שנאת הבריות" אפשר להבין כאדם שהתנהגותו כל כך מגעילה עד שכולם נרתעים ממנו. במובן הזה, הוא מוצא מן העולם. שאלות ותשובות:
באבות 135, בתשובה לשאלה של סו מקסון, יצא לי להזכיר את חיבורו הגדול של הרב אברהם יהושע השל ז"ל "תורה מן השמים באספקלריה של הדורות". תודות רבות לאלן ג'יי גרבר ולמארק להרמן שהביאו לידיעתי שיצירת המופת הזו הופיעה בתרגום חדש בשפה האנגלית. התרגום הוא של הרב גורדון טאקר. בדקתי עבורכם: אפשר להשיגו
באמזון תמורת $95. באבות 132 יצא לי להזכיר את אלישע בן-אבויה. אנחנו נדון בחכם הזה, אי"ה, בפירוט לכשנגיע לפרק ד משנה כ'. מאחר ובקצב ההתקדמות שלנו הנוכחית עדיין רחוק הזמן עד אז, הרשו לי להכניס כאן המלצה שמציע זאב אורזך: בקשר עם הארבעה שנכנסו לפרדס: מילטון סטיינברג כתב סיפור מרתק ובדיוני של האירוע (וחייו של רבי אלישע בן אבויה) שנקרא: "כעלה נידף". בהחלט שווה קריאה – כך גם ההקדמה של חיים פוטוק. באבות 135 הזכרנו את הפילוסוף היווני אפיקורוס ואת תורתו שלעיתים קרובות מסוכמת כ-"אכול, שתה ושמח, כי מחר נמות". ארט קמלט כותב: המילים הללו נשמעות כאילו הועתקו ממקור מוקדם יותר – ישעיה כב יג. מובן אחר, אך אותן המילים. אין חדש תחת השמש? אני משיב: לטובת אלו שאין להם זמן לחפש את הפסוק, הנה הוא:
וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן, אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן: אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת:
|
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.
עמוד הבית |
חיפוש בארכיון |
ארכיון של מסכת אבות |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור |
יצירת קשר