Avot-H132
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה ט' (חזרה):
חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס – בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה – אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן – חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל – יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ – מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:
הסברים (המשך):
כט:
נראה ברור למדי, לפי מה שקדם, שהיתה זו חריפותו בדרישת מעשה המרכבה שחיבבה את רבי אלעזר בן ערך על רבו, רבן יוחנן בן זכאי. הלימודים האזוטריים היו בשיא האופנה באותה התקופה. בעצם, במהלך כל ההיסטוריה של עם ישראל עד כמה שידוע לנו בתקופות של מתח ואי-ודאות תלמידי חכמים העסיקו את עצמם בעניינים אזוטריים ובתורת הנסתר. נראה כי התחומים הללו כללו – בין השאר – טרנס עמוק בדומה למדיטציה. מדיטציה מעין זו יכולה להיות מסוכנת. ידוע הקטע מהתוספתא [חגיגה ב ב] –
ארבעה [חכמים] נכנסו לפרדס: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחד הציץ וקיצץ בנטיעות, ואחד עלה בשלום וירד בשלום.
המושג "פרדס" כאן הוא מילת קוד ללימודים האזוטריים הללו. (מאוחר יותר היו שהבינו את המילה כראשי תיבות של ארבע היבטים של לימוד כזה אבל נראה יותר סביר שבהקשר הנוכחי היתה זו ההשפעה של העובדה שהסנהדרין המתכוננת מחדש ביבנה התכנסה בכרם.) נראה כי רבי שמעון בן עזאי הושפע כל כך ממה שראה במצב של מדיטציה שהוא מת מכך. רבי שמעון בן זומה, לפי הקטע הזה, איבד את דעתו (נפגע). ה-'אחר' הוא רבי אלישע בן אבויה. (מדוע נקרא כך יתברר לכשנגיע למשנה כ' של פרק ד'.) החכם הזה הושפע כל כך מלימודיו האזוטריים שהוא עזב את היהדות לחלוטין והיה למשומד.
ל: לא: לב: שאלות ותשובות:
באבות 131 יצא לנו לצטט משנה מחגיגה ב א. זה נוסח המשנה:
אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנָיִם. וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ.
<יהודית מאי כותבת:
המשנה שהבאת מחגיגה ב א מתגרה: מה יש לה לומר על לימוד המדעים וחינוך מיני? אני משיב: איני בטוח שיהיה נכון להגיע למסקנות לגבי שיטות חינוך מודרניות מהמשנה הזו. אולם ההסבר שניתן על פי רוב הוא שאת הקטע המקראי שדן בעריות – במיוחד ויקרא י"ח – אסור לפרש לשלוש תלמידים יחד. הפחד הוא שבזמן שהמורה מסביר משהו לאחד התלמידים השנים האחרים עלולים להחליף ביניהם הערות גסות: אם היו פחות משלושה תלמידים זה כבר בלתי אפשרי. לגבי פרוש ל-'מעשה בראשית', בפרושו למשנה הזו רמב"ם אומר שהסיבה היא
כי ההמון אינם יכולים להבין אותן העניינים [בקלות] ואינן מתלמדין אלא מאחד לאחד ["אחד על אחד"] בקבלה [באופן מסורתי], כי מעט מזעיר הוא מה שישכילו מהם ההמון [כשרבים לומדים יחד], וכשישמעם הסכל [הבלתי-מלומד] תשתבש אמונתו ויחשוב שהם [דברי "מעשה בראשית"] סותרין האמת [המקראית], והוא ["מעשה בראשית" בעצם] האמת והנכון.
|