דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H128

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט
י"ח בתמוז ה'תשס"ה / 25 ביולי 2005 (אבות 128)

Bet Midrash Virtuali

מסכת אבות, פרק ב', משנה ט' (חזרה):

חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס – בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה – אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן – חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל – יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ – מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:

הסברים (המשך):

יד:
היה הכרח מוחלט כדי להבטיח את התפתחות היהדות בתקופה שלאחר המקדש שהחלטות הרוב של הסנהדרין תהיינה החלטות לכולם: פשוט אי אפשר היה להרשות לכל חכם וחכם ללמד כפי ראות עיניו. בתוך הסנהדרין כל דעה וכל מנהג אפשריים, אבל מרגע שהייתה הצבעה ודעת הרוב נודעה על כולם לקבל אותה כהלכה פסוקה. (כל חכם יכול היה להמשיך ולשמור על מנהגיו ועל ההלכה שקיבל מרבותיו. אפילו הירשו לו להזכיר אתם בפומבי בתנאי שגם יזכיר שהחלטת הרוב הייתה אחרת. מה שהם לא הירשו הוא שחכם ילמד את דעתו שבמיעוט כאילו שהיא הלכה פסוקה.)

טו:
מהסיבות האלה תגובתם של החכמים להתמדתו של רבי אליעזר במרדו הייתה מהירה וקשה והיא מתוארת בגמרא [בבא מציעא נ"ט ע"ב]:

אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש ונמנו [הצביעו] עליו וברכוהו [ונידוהו].

מאחר ועקשנותו של רבי אליעזר לא איפשרה לו להכיר בדעת הרוב היה צורך לסלקו מהסנהדרין. אם כך התייחסו לאחד מגדולי הדור (ומגדולי הדורות) תשמש זו אזהרה לכולם.

טז:
לנידוי בהקשר הזה אין המשמעות הרוחנית-ישועתית שדת אחרת מייחסת למושג הזה. פירושו שאת האדם שאינו משתף פעולה היה צריך להחרים מבחינה חברתית ואקדמית עד שיחזור בו ממרדו. היה אסור לאחרים להתקרב אליו יותר מארבע אמות (שני מטרים). אחרי שעשו את הצעד הנועז של סילוקו של רבי אליעזר מהסנהדרין עלתה השאלה כיצד להודיע על כך לאחד מגדולי הדור, אישיות ששלטה בסנהדרין עד כה. דבר אחד להצביע ודבר אחר לחלוטין לעמוד בפני כעסו של האיש (ורבי אליעזר נודע בכך שלא חס מאיש את לשונו החריפה.)

ואמרו, "מי ילך ויודיעו?" אמר להם רבי עקיבא, "אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו."

ישיבות הסנהדרין היו פומביות. רבי עקיבא היה תלמידו של רבי אליעזר והוא דאג שמא רבו האהוב ישמע את הבשורה הרעה מאדם כלשהו שהיה בציבור – ושיהיה נלהב לגלות לאיש הדגול מה שחבריו עשו לו. המשימה צריכה לפול על חבר בסנהדרין שאפשר לסמוך עליו שינהג באהדה וברגישות.

מה עשה רבי עקיבא? – לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו [לפני רבי אליעזר] ברחוק ארבע אמות. אמר לו רבי אליעזר, "עקיבא, מה יום מיומים?" אמר לו, "רבי, כמדומה לי שחברים בדילים ממך."

יש לשים לב לכך שרבי אליעזר, הרב, פונה לתלמידו ללא התואר 'רבי' אבל עקיבא, התלמיד לשעבר, עדיין נענה למעמדו של רבו. כך היה המנהג. אליעזר הבין מיד את שאירע.

אף הוא [רבי אליעזר] קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע [כאות לאבל] זלגו עיניו דמעות.

כה גדול היה כעסו ותיסכולו של החכם שהגמרא מייחסת להם תוצאות נוראיות שברור שהן בגדר עיטורים חסודים. אולם אחת התוצאות המתוארות מסכמת בקיצור את הסיבה לכל מה שאירע:

ואף רבן גמליאל היה בא בספינה. עמד עליו נחשול לטבעו. אמר, "כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס." עמד על רגליו ואמר, "ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל." נח הים מזעפו.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

באבות 123 הבאתי את הערתו של דוד ביירד בה הוא מתאר עד כמה הוא מרגיש שלא בנוח עם מה שהוא רואה כגוון של לאומניות קיצונית שקבלה הציונות הדתית המודרנית. באבות 125 אלרואי שדה תמך בו נמרצות. קיוויתי שמישהו יציע דעה אחרת, בשביל האיזון. הנה מסר שקבלתי מיעקב חיניץ:

רבים משתמשים ביוחנן בן זכאי ויבנה כמקדמים דוקטרינה אנטי-לאומנית. הוא ויתר על ירושלים, ומכאן שעלינו לוותר על שטחים, לאומניות, מדינה לטובת תורה, תרבות, דת. השטות בחשיבה כך היא שיבנה גם היא בארץ ישראל. יוחנן בן זכאי המשיך את התורה שבעל פה שהגיעה לשיא עם המשנה שכוללת את זרעים, טהרות וקדשים שמתייחסות לארץ, לא לתפוצות. החכמים האנטי-לאומניים ותומכי התפוצות האמיתיים היו אלו שנשארו בבבל ופיתחו את התלמוד הבבלי שמשמיט את הגמרא לזרעים, פרט לברכות, וטהרות, פרט לנידה. מה זה אומר על יהדות ללא המולדת שהמסמך הבסיסי שלנו הוא התלמוד הבבלי ולא התלמוד הירושלמי?

אני משיב:

בעוד שהרבה ממה שיעקב כותב הוא ניתוח הגיוני של ההיסטוריה אין לכל זה קשר עם הטענה שהציגו דוד ואלרואי. אמת הדבר שהיו חכמים בבבל שאפילו נקטו בצעדים כדי למנוע מתלמידיהם את העליה לארץ ישראל! אבל התלונה שהובאה פה אינה נגד ארץ ישראל: היא נגד העלאה הנראית בחוגים מסוימים של חשיבותה של ארץ ישראל לדרגה שחונקת את רוב ההיבטים האחרים של יהדות מודרנית ובכך משנה אותה למשהו שאיננה.

הדיון בנושא הזה תם בהחלט.


עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומהלתנועה המסורתית.

בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.

עמוד הבית |
חיפוש בארכיון |
ארכיון של מסכת אבות |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור |
יצירת קשר


דילוג לתוכן