Avot-H122
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה ח' (חזרה):
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.
הסברים (המשך):
כ:
מלאכתו של רבן יוחנן בן זכאי ביבנה הייתה אדירה. הוא הצליח, כמעט במו ידיו, ליצור חלופות לשני מוסדות חיוניים ליהדות. כבר ראינו כיצד הוא רמז שאפשר למצוא חלופה לבית המקדש ולעבודתו. הוא גם יצר חלופה לסנהדרין שישבה בלשכת הגזית שבבית המקדש. אסיפה של חכמים שנהגו להתכנס בכרם מסוים ביבנה הם שהמשיכו את עבודת הסנהדרין. כמובן שהיו שמרנים מובהקים שהתנגדו נחרצות להתפתחות זו: לא יעלה על הדעת שהסנהדרין תתכנס בכל מקום מלבד בתוך התחום המקודש של בית המקדש – כפי שעשתה במשך מאות שבשנים! אם דעה זו הייתה מנצחת, כמובן, הסבירות היא שהיהדות שאנו מכירים היום לא הייתה שורדת. רבן יוחנן בן זכאי היה זקוק לאמתלה כדי לבסס את כנסת החכמים ביבנה כיורשתה החוקית של הסנהדרין העתיקה. הבאתי את הסיפור כשלמדנו את מסכת ראש השנה פרק ד' משנה א'. כא:
יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִים [בשופר], אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה [מחוץ לתחום בית המקדש].
הסיבה לכך: חכמי הסנהדרין שישבו בתחום בית המקדש יכלו לוודא שהשופר לא ייטלטל ברשות הרבים, מעשה שאסור בשבת. הגמרא [ראש השנה כ"ט ע"ב] מסבירה בקיצור כיצד פעל רבן יוחנן בן זכאי:
פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת והיו כל הערים מתכנסין [ביבנה]. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירה [שהתגגדו לתקיעת השופר ביבנה], "נתקע!" אמרו לו, "נדון!" [אם מותר אם לאו]. אמר להם, "נתקע ואחר כך נדון." לאחר שתקעו אמרו לו, "נדון [כעת]." אמר להם, "כבר נשמעה קרן ביבנה, ואין משיבין לאחר מעשה."
במעשה זה של זריזות פוליטית הצליח רבן יוחנן בן זכאי להפגין, חרף התנגדות שמרנית, שכל הזכויות ששהיו לסנהדרין הגדולה בעבר עברו כעת לבית הדין שביבנה. והחכמים, באותה משנה, הוסיפו "אֶחָד יַבְנֶה וְאֶחָד כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין."
המשך יבוא. שאלות ותשובות:
באבות 119 כתבתי: לאחר מכן פרט לשני תלמידיו החשובים של רבן יוחנן בן זכאי, יהושוע בן חנניה ואליעזר בן הורקנוס, לאף אחד לא יותר לשאת את המיטה שעליה מונחת ה 'גופה', כדי שאף אחד לא ישים לב שהיא קלה יותר מהמשקל שגוף מת אמור לשקול.
אהרון וולף שואל: מדוע שגוף חי יהיה קל יותר מגופה מתה? אני משיב: אני לא יודע. זה מה שהגמרא אומרת. האם יש משהו יותר מומחה או בעל ידע שיכול לשפוך אור על הסוגיה? באבות 120 כתבתי: למרות שאני לא מסכים עם כל המחשבות הללו אני מבין אותן. ובכל זאת מעמדו של הלל במסורת היהודית שלנו כמעט ואין שני לו. אולי אלו שחושבים שהתורות האחרונות המיוחסות להלל לוקות בחסר יכולים להציל משהוא משמו הטוב של הלל… אפשרות אחת היא שההלל שלנו הוא בנו של אותו רבן גמליאל שהוא בעל משניות ב', ג' ו-ד'. לרבן גמליאל היה בן בשם הלל שירש את מקומו של יהודה אחיו כנשיא הסנהדרין… אד פרנקל כותב: אני מבין את ג'ים, ואם הלל היה חי היום הייתי מתמרמר ומאוכזב מההערות שלו. אולם, הלל, כמו כולנו, הוא תוצר של הזמן בו הוא חי. אני מסופק שהוא התכוון לשנאת נשים. ככל שידוע לי, דעותיו על נשים יכולות להיות ליברליות לתקופתו. אולם, נראה שהערותיו של הלל מראות לי את הסכנות שבהפרזה. אני משיב: ג'ים לא ביקר את הלל על שנאת נשים: הוא מבקר אותו על שנאת מוסד הנישואין [מיסוגמיה]. אני לא חושב שהלל היה ביקורתי כלפי מוסד הנישואין: קריאה זהירה של תורתו מורה על כך שהוא היה ביקורתי כלפי פוליגמיה (ריבוי נשים) ולאו דווקא כלפי מוסד הנישואין עצמו. |