Avot-H121
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
השיעור היום מוקדש ע"י דבורה רובין פילדס לרגל יום האזכרה השלישי לאביה, יהושע (סידני) רובין בן ליבה ויחיאל ז"ל. היאהרצייט חל היום.
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה ח' (חזרה):
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.
הסברים (המשך):
טז:
אין ספק שהתיאור בגמרא [גיטין נ"ו] של האופן בו רבן יוחנן בן זכאי הצליח לצאת מירושלים הנצורה ולהשיג ראיון אצל אִסְפַּסִיאָנוּס מאוד ציורי, אבל הגרעין של הסיפור, ללא ספק, היסטורי. ואומנם לכל פרטי הסיפור יש טעם של אמת מלבד הסיום. עד לפני כמאה שנה כמעט כל ילד ידע בעל פה את הדרישה המפורסמת של רבן יוחנן בן זכאי מהגנרל הרומאי: "תן לי את יבנה ואת חכמיה ושושילתא דרבן גמליאל." לרוע המזל, מירב הסיכויים שזה אכן שטויות ציוריות! יז:
רבן יוחנן בן זכאי היה מבחינה פוליטית "שמאלני", כלומר הוא התנגד באופן עקבי לאופוזיציה הלאומנית הקיצונית של הקנאים ה-"ימניים" למכונת המלחמה הרומאית – לא בגלל שהוא תמך ברומאים, אלא בגלל שהוא ראה שההתנגדות חסרת תועלת ושהיא תוכל להוביל רק להרס מוחלט של עצמאות ארץ יהודה. (אני משתמש במונחים "שמאלי" ו-"ימני" למרות העובדה שאני מודע שהם אנכרוניסטיים, פשוט מפני שזו הדרך הפשוטה ביותר להסביר את מערך הכוחות שפעלו בירושלים בזמן המצור.) רבן יוחנן בן זכאי הוברח אל מחוץ לירושלים כשהוא מחופש לגוויה – מפני שהקנאים הקיצוניים אסרו כל יציאה מהעיר הנואשת. (אפילו קבורה מחוץ לעיר היתה אסורה. הותרה חריגה מהכלל במקרה הזה בגלל הערכה הרבה של העם לרבן יוחנן בן זכאי.) לפי הסיפור שמסופר בגמרא [גיטין נ"ו ע"ב] רבן יוחנן בן זכאי מיד הציג את עצמו בפני המצביא הרומאי ודרש "תן לי את יבנה ואת חכמיה" – ומשאלתו קוימה! היסטוריונים מודרניים משערים שיבנה היתה, למעשה, מחנה מעצר רומאי שם הם כלאו שבויי מלחמה "ידידותיים".
יח:
גדולתו של רבן יוחנן בן זכאי לא יונקת מטבעה ההיסטורי האמיתי של יבנה באותה התקופה – יהיה איך שיהיה. גדולתו טמונה במה שעשה כשהגיע לשם. רבן יוחנן בן זכאי הבין היטב שכשהמלחמה תסתיים היהדות תישאר ללא המוסד הנערץ ביותר שלה: בית המקדש. מקורות רומאיים טוענים שטיטוס לא רצה להרוס את בית המקדש. זו שטות גמורה של אפולוגטיקה! המקדש היה ערש הלאומניות ביהודה, ואפילו רבן יוחנן בן זכאי יכול היה להבין שהמצביא הרומי יבטיח שזו תהיה גם מקום קבורתה של הלאומניות ביהודה. לא היה סיכוי שיחוסו על בית המקדש. לא זו אלא אף זו: כנראה שירושלים עצמה תיהרס כליל עד סוף המלחמה. יט:
פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: "אוי לנו על זה שהוא חרב – מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל." אמר לו [רבן יוחנן לרבי יהושע]: "בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה? – גמילות חסדים, שנאמר [הושע ו ו] "כי חסד חפצתי ולא זבח".
המשך יבוא.
שאלות ותשובות:
באבות 116 כתבתי: החובה לתת צדקה היא חובה ראשונית באורח החיים היהודי, ובתחום של מצוות שבין אדם לחברו שמא חשובה ממנה רק מצוות גמילות חסדים. (האחרונה כרוכה בהתערבות פיסית, הקודמת בנדבה כספית.) פרוש המילה "שלום" הוא יותר מרק היעדר מלחמה. הוא מורה גם על "הרגשה טובה".
יעקב חיניץ כותב: עם כל הרצון הטוב שלנו, ועם רצונה של התורה לשלום, התורה והשכל הישר שלנו מכתיבים שיש להכיר ביוצאים מן הכלל ברדיפה אחר שלום. הגנה עצמית, הגנה על אחרים שהם קורבנות חפים מפשע, מאסר וכליאה של פושעים. עלינו להניח, לדוגמה, ש- "לא תעמוד על דם רעך" [ויקרא יט טז] יחייב אותנו להילחם כדי להציל את האחר שנמצא בסכנה. אבל אם מכפילים את המקרים היוצאים מהכלל, כמו במקרה של חייל או שוטר, ייתכן ויהיו יחידים, ואולי אפילו קבוצות, שאין להם שלום. אומנם התורה לא מקבלת פציפיזם, האם אין לפציפיסטים טענה טובה כשהם אומרים שאפילו הגנה עצמית סופה שתפר את השלום? אני זוכר שאבי ז"ל סיפר סיפור על חסיד שסטרו לו על הלחי, ובמקום להשיב כגמולו הוא אמר: "אני מקווה שלא הכאבתי לו ביד עם עצמות הפנים שלי!" האם זוהי רדיפת שלום בקיצוניות או שזה מעודד תקיפה על ידי הסרת הגורם המרתיע של פעולת תגמול? סופר עברי בשם דוד שימינוביץ כתב: אתה רוצה להיות צודק, היה חזק! הנחת היסוד שלו היא שחולשה לא רק שהיא לא מידה טובה, אלא היא למעשה חטא, מפני שהיא מעודדת את הרוע שבעולם. הרב יצחק גרינברג אמר: חולשה משחיתה חולשה מוחלטת משחיתה באופן מוחלט. מיכאל לוין כותב: אני מבין שאני מדקדק בזוטות כאן, אבל אני לא בטוח שהגיוני להשתמש במושגים כמו "ימני" ו-"שמאלי" כדי לתאר אירועים שחלו לפני 2000 שנה. אני משיב: ראו מה שכתבתי למעלה בגוף השיעור של היום. אני מבין שלמושגים "ימין" ו-"שמאל" קיבלו קונוטציה פוליטית רק בגלל סידור המושבים באסיפה הלאומית הצרפתית מיד לאחר המהפכה של 1789. אבל נראה לי שמתאים להשתמש בהם כדי להסביר את השקפות העולם של רבן יוחנן בן זכאי והקנאים באופן תמציתי יותר מתיאור. |
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי פטורות ממס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.