דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H120

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט

ט"ז בסיון ה'תשס"ה / 23 ביוני 2005 (אבות 120)


Bet Midrash Virtuali
מסכת אבות, פרק ב', משנה ח' (חזרה):

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.

הסברים (המשך):

יא:
כמובן שהשומרים הקנאים שבשער העיר לא היו מוכנים לתת ליהושוע ולאליעזר להוציא את מורם ורבם לקבורה מחוץ לעיר. פקודות הן פקודות והפקודה היתה ש-"לא נכנסים ולא יוצאים". אבל השומרים גם הבינו שהם לא יכולים לתת לרבה הגדול של ירושלים יחס שווה ליחס שנותנים לכל השאר: צריך להתחשב בדעת הקהל. הם ידעו ש-"דעת הקהל" היא נגד הקנאים בגלל הסבל הנורא שהם הביאו על תושבי ירושלים האומללים. הם גם ידעו שכמנהיג המוכר של מה שהרב אליעזר פינקלשטיין ז"ל כינה "מחנה השלום" רבן יוחנן בן זכאי זכה לכבוד והערכה מצד "דעת הקהל".

יב:
השומרים שבשער החליטו להתיר את מעבר הגופה כדי שתיקבר, אבל קודם הם רצו לוודא שהחכם אכן מת. הם רצו לדקור את גופתו. שני התלמידים לא איבדו את עשתונותיהם: הם הבינו שהשומרים זהירים בגלל "דעת הקהל" ולכן הם מחו ואמרו שאם השומרים ידקרו את הגופה "הבריות יאמרו שהקנאים דקרו את הרב". אז השומרים הציעו שהם יפילו את הגופה מהאלונקה כדי לראות איך היא תיפול – אליעזר ויהושוע הציגו את אותו הטיעון: "הבריות יאמרו שהקנאים הפילו את הרב". כך השומרים מצאו את עצמם בין הפטיש של מחויבותם לתפקידם לבין הסדן של דאגה "מה יאמרו הבריות". הם החליטו לתת ל-'מסע ההלוויה' לעבור את השער.

יג:
אחרי שיצא מהשער והיה מחוץ לטווח ראיה, רבן יוחנן בן זכאי יכול היה, כמובן, לקום לתחייה. הרומאים צפו בשבע עיניים בכל מה שקורה בשער העיר והם היו מוכנים לקבל את פניו. הוא הובא, תחת משמר, לפני אִסְפַּסִיאָנוּס. אם כן, האירוע הזה התרחש בתחילת קיץ 69 לספירה, מאחר וכפי שכבר ראינו, באמצע יולי של אותה שנה אספסיאנוס כבר עזב את ארץ-ישראל כדי לתפוס את כס הקיסרות.

יד:
רבן יוחנן בן זכאי קידם את פני הגנרל ב-"שלמא עלך מלכא!" [שלום עליך,המלך] פניה זו מעמידה את אספיסיאנוס במצב נחות: לא רק שהוא (עדיין) לא הקיסר אלא אף זו: אם יתיר לאסיר הזה לפנות אליו כך הוא יואשם בבגידה. לפי המסופר בגמרא [גיטין נ"ו ע"ב] רבן יוחנן בן זכאי עזר לו לפתור את הבעיה הזו שהרי הוא הסיג את מבוקשו: האופן שבו פנה לגנרל פנה גם ליהירותו וגם לתוכניותיו הפוליטיות של אספיסיאנוס, וכעת הוא מוכן לתת לחכם שימוע אוהד. מה רוצה האיש הזה? הוא הסתכן סכנת מוות ביד הקנאים כדי להשיג משהו: מה הוא רצה להשיג?

טו:
אספיסיאנוס כנראה היה בטוח שרבן יוחנן יתחנן בפניו לחוס על ירושלים ועל בית המקדש; אבל רבן יוחנן ידע שבקשה כזו תיענה בשלילה מסיבות צבאיות. ולכן כשנשאל מה הוא רוצה הוא השיב את תשובתו המפורסמת: "תן לי את [העיר] יבנה ואת חכמיה ושושילתא [והשושלת] דרבן גמליאל."

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

משניות 5-7 של פרקנו מציגות תורות המיוחסות להלל. בזמן שעל פי רוב המסורות שלנו לא מצאו בעיה עם התורות הללו, לחלק מהמשתתפים שלנו אכן יש בעיה. ניתן ל-ג'ים פלדמןלהיות הדובר שלהם:

ככול שאני קורא יותר מהצהרותיו של הלל, כך ערכו של האיש יורד בעיני. הזלזול המוחלט שיש לו לעניים, אפילו לשורשיו שלו, הוא סוג מתועב של יהירות. כיצד יכול אדם כזה, שעלייתו המזהירה מבורות שמקורה בעוני עד להיותו אחד החכמים המפורסמים של עמנו, יכול להיות כל כך עוין לאילו שהיו פחות מוכשרים (או בעלי פחות מזל) שנולדו "באותו צד של המסילה" שבה הוא נולד? ואז יש לו שנאת-נשים בשיעור האחרון. אין אדם שיכול להימלט מהחיים בזמנו הוא, אבל הציטוטים ההם איומים. כולנו צחקנו על פרופסור היגינס ששר "למה אישה לא יכולה להיות יותר כמו גבר", אבל הלל לוקח את זה ברצינות. שנאת נשים היא מה שאנחנו רואים, על הצד הגרוע ביותר, אצל הטאליבאן (או פחות באופן מובהק אבל גרוע בכול זאת ב-"לקרוא את לוליטה בטהרן".) זה לא צריך להיות חלק מהתרבות או הפילוסופיה שלנו. כעת, אחרי שגידף את העניים, הלל בז לעשירים. כפי שזה נראה שזה יצוא כ-"אם אתה לא אחד מהחכמים המלומדים, רבנים, זכרים ששומרים באדיקות את המצוות, אתם חסרי ערך. (אבל אל תשכחו להביא את שכר הכוהנים.)" אם זו חוכמה, אני לא רוצה חלק בה.

אני משיב:

למרות שאני לא מסכים עם כל המחשבות הללו אני מבין אותן. ובכל זאת מעמדו של הלל במסורת היהודית שלנו כמעט ואין שני לו. אולי אלו שחושבים שהתורות האחרונות המיוחסות להלל לוקות בחסר יכולים להציל משהוא משמו הטוב של הלל. באבות 099 כתבתי:

יהיה קל יותר להגיע להחלטה בנושא אם נזהה את הלל שבמשנתנו. אפשרות אחת היא שההלל שלנו הוא בנו של אותו רבן גמליאל שהוא בעל משניות ב', ג' ו-ד'. לרבן גמליאל היה בן בשם הלל שירש את מקומו של יהודה אחיו כנשיא הסנהדרין זמן רב אחרי מות סבו – רבי.

נכון שבאותו שיעור דחיתי את האפשרות הזו והעדפתי ליחס את המשניות האלו להלל הזקן. אבל ההערות של ג'ים גרמו לי לחשוב פעמיים: אולי בכל זאת יש לייחסן להלל הצעיר.

עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי פטורות ממס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומהלתנועה המסורתית.

בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


דילוג לתוכן