Avot-H116
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה ז' (חזרה):
הוּא הָיָה אוֹמֵר: מַרְבֶּה בָשָׂר מַרְבֶּה רִמָּה; מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְאָגָה; מַרְבֶּה נָשִׁים מַרְבֶּה כְשָׁפִים; מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת מַרְבֶּה זִמָּה; מַרְבֶּה עֲבָדִים מַרְבֶּה גָזֵל; מַרְבֶּה תוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים; מַרְבֶּה יְשִׁיבָה מַרְבֶּה חָכְמָה; מַרְבֶּה עֵצָה מַרְבֶּה תְבוּנָה; מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵם טוֹב – קָנָה לְעַצְמוֹ; קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה – קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:
הסברים (המשך):
ז:
החלק השני של משנתנו מציג את הצד ההפוך לזה שהוצג בחלק הראשון. ברישא של המשנה מוצגת הדעה שצבירת נכסים חומריים ורדיפה אחר סממני מעמד מביאות עמן יותר צרות מאשר ברכות. כעת בחלק השני של המשנה הלל מתייחס לאיוויים רוחניים. אם רודפים אחרי "החיים הטובים" וסממנים של מעמד חברתי אנו עלולים להשיג גם את כל התכונות השליליות שבאות יחד עם עושר וממון. אבל אם צוברים עושר בהשכלה הרוחנית של היהדות זוכים גם בהטבות חיוביות. ח:
עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:
"ישיבה" ו-"עצה" אינן מילים נרדפות. ישיבה מתייחסת למאמץ האינטלקטואלי של היחיד ברדיפה אחר ידע. עצה מתייחס לדיון שצריך להיות עם לפחות אדם נוסף אחד כדי שהלימוד של היחיד יתחזק ויתחדד. באבות 036 כתבתי:
המרכיב השני בלימוד "כיהודי" הוא ללמוד בשניים. אחרי שעשינו כמיטב יכולתנו ללמוד מה שבא קודם לכן עלינו לבחון את הבנתנו את הלימוד ההוא מול הנבנתו של הזולת. זאת הסיבה שלפי המסורת יהודים לומדים בשניים, מה שנקרא "חברותא". כשאנחנו צריכים להעריך את מה שלמדנו אין מנוס מלהעלות את האפשרות שנחשוב שאיך שאני הבנתי את החומר היא ההבנה האפשרית היחידה של החומר – או לכול הפחות שהבנתנו את החומר הינה ההבנה הטובה ביותר מכול ההבנות האפשריות. רק על-ידי כך שאני מכריח את הבנתי לעמוד מול ההבנה של מישהו אחר שלמד אותו חומר אוכל להעריך על הצד הטוב ביותר מה שהיא מן הסתם ההבנה הטובה ביותר של הלימוד של אלה שבאו לפנינו – עם כל ההשלכות המרובות שיש לה.
ט:
החובה לתת צדקה היא חובה ראשונית באורח החיים היהודי, ובתחום של מצוות שבין אדם לחברו שמא חשובה ממנה רק מצוות גמילות חסדים. (האחרונה כרוכה בהתערבות פיסית, הקודמת בנדבה כספית.) פרוש המילה "שלום" הוא יותר מרק היעדר מלחמה. הוא מורה גם על "הרגשה טובה". לא אוכל לעשות טוב יותר מאשר לחזור על מה שכתבתי כשלמדנו את מסכת פאה [פאה 005]:
נאמר שיש שני ערכים חברתיים שאפשר להצביע עליהם כערכים עליונים בהשקפת עולמה של תורה: צדק ושלום. המלה "שלום" אינה מציינת רק מצב על דרך שלילה: העדר עימות או מלחמה. היא מציינת גם הרגשה כללית של כל-טוב וביטחון שליו. ויתר על כן, היא לא רק מציינת מצב סביל – מצב שבו האדם רוצה לחיות את חייו. היא גם מציינת את החובה להיות פעיל כדי ליצור את המצב הזה עד כמה שאפשר. אם אפשר לשכתב את מלותיו של וויליאם שייקספיר, במסורת היהודית שלום הוא לא "משאת נפש שיש לייחל לה באדיקות", אלא משאת נפש שיש לרדוף אחריה באופן פעיל. הדוגמה הטובה ביותר היא העצה והעידוד של בעל ספר תהילים [מזמור ל"ד ט"ו]:
סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:
ובמדרש הידוע, חכם מדור מאוחר יותר מעצים את המילים הללו [ויקרא רבה ט ט]:
בקשהו למקומך ורדפהו למקום אחר. וחכם דור אפילו יותר מאוחר, רש"י [בפרושו לויקרא כו ו] מציין ש- אם אין שלום אין כלום. שאלות ותשובות:
באבות 111 ציינו משמעויות נלוות שונות שיכולות להיות למושגים "איש" ו-"אדם". הן דניאל קירק והן ג'ים פלדמן מתייחסים לנושא זה האופן דומה. הנה מה שג'ים פלדמן כותב:
הדיון שלך על הפרוש של "אדם" ו-"איש" ריתק ושימח אותי. ידעתי היטב ש-"אדם" מתייחס לאיש במובן של "בן אנוש", ואילו ש-"איש" יתאים למעבר החלק בין משפט אחד לשני שבתחילת הפרק השני של "שובו של בן המקום": "ויבוא איש בדרך." במקרה הזה, "איש" ולא "אישה". מה שהיה נבער מבינתי הוא השימוש המזלזל, בו "אדם" רומז על "איכר" ו-"איש" לבן מעמד גבוה יותר. הדיון הזה מביא אותי לבקש ממך מקבילות הן בעברית והן באנגלית למילה ביידיש (למרות שברור שמקורה בגרמנית): 'מענטש'. כפי שאני שומע את השימוש בה, לא רק על ידי יהודים אמריקאים אלא גם על ידי הרבה גויים אמריקאים משכילים, היא מורה על אדם בעל חמלה יוצאת דופן וחוזק מוסרי. באמריקאית אפשר ללא ספק לשמוע: "היא מנטש", אם כי בוודאי שלא בבי.בי.סי. האם יש בעברית או באנגלית מילה עם משקל כזה? אני משיב: כשעליתי לראשונה ארצה יצא לי להעביר אחר-צהרים אחד בדירתו של חבר. בנו, בן ה-8 וצבר, ישב בשקט על הרצפה בפינה ועילעל בכתב-עת. לפתע, כאילו עלתה מחשבה פתאומית בראשו, הנער פנה אלי ושאל, "שמחה, איך אומרים 'הליקופטר' באנגלית?" הילד דיבר, כמובן, בעברית, והוא השתמש במילה 'הליקופטר' כאילו שהיא מלה בעברית. (המלה העברית הנכונה ל-'הליקופטר' היא 'מסוק', אבל בזמנו רוב דוברי עברית השתמשו במילה 'הליקופטר' – בהיגוי מלרע.) הנער לא היה מודע כל עיקר לעובדה שהוא השתמש במלה באנגלית מקורית. אותו המצב ודאי מתייחס לשימוש של המלה ביידיש 'מענטש'. כמעט ואין לי ספק שהמלה ביידיש 'מענטש', כשהיא מתייחסת לעליונות מוסרית, הושפעה ישירות מהמילה העברית "איש" במובן שתיארנו בשיעור. השיעור הבא יהיה אי"ה ביום ד', 15 ביוני. |