Avot-H107
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה ו' (חזרה):
הוּא הָיָה אוֹמֵר: אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים; ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ: אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר לָהּ: עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן:
הסברים (המשך):
ד:
כעת עלינו לשאול את עצמנו מה ההבדל המכוון שבין "בור" ו-"עם הארץ" מחד גיסא, ומאידך גיסא מה ההבדל הסמנטי בין אדם שהוא "ירא חטא" וזה שהוא "חסיד". ה:
בחברה שיסדו שבי ציון ביהודה, האנשים המקובלים בחברה, אלה שהיו "אִין", היו אלה שחוו את חווית הגלות. האנשים הלא מקובלים, אלה שהיו "אָאוֹט", היו עם הארץ, האוכלוסייה המקומית שנשארה בארץ. הסבירות ההיסטורית היא שמשנתנו משקפת ומבקשת לְשַמֵר את ההפרדה הזו למעמדות חברתיים, למרות שכדאי לזכור שתקופת המשנה היא כשבע מאות שנים אחרי שיבת ציון.
אולם כשאנחנו מגיעים לתקופת התנאים לובש המושג מובן נוסף (של גנאי). כשלמדנו מסכת ידיים פרק א' משנה א' כתבתי [29 באפריל 2001]:
ככל שקשה לקיים מצווה מסוימת כך עולה הסבירות שיהיו אלה שיתעלמו ממנה, ואילו אחרים ירימוהָ על נס. הדוגמאות המודרניות כל כך ברורות שאין צורך להזכיר אותן: שמירת שבת וכשרות מיד צצות בראש. בתקופת חז"ל היה זה נכון בעיקר לגבי דיני טומאה וטהרה. רוב העם לא הקפיד על שמירה של כל הפרטים והדקדוקים הרבים שקשורים למצוות הללו. לעומתם, החכמים עשו כל מאמץ להיות דוגמה ומופת לשלמות בעניין הזה. אלו שלקחו על עצמם שמירה מדוקדקת של כל פרטי ההלכות של המצוות הקשורות בדיני טהרה נקראו "חברים". הרוב המכריע של האוכלוסייה שלא עשו כך נקראו "עם הארץ", וזה כנראה המקור לשימוש בביטוי כמושג גנאי (שפירושו המילולי הוא "אנשי האדמה", האיכרים).
כך אנו רואים שהמושג "עם הארץ" שימש את החכמים לציין אנשים שלא הקפידו על שמירת המצוות. הם לא עמדו באמת המידה של אדיקות שאותה דרשו החכמים. נראה שהלל אומר שאפילו אם אדם מכיר את המצוות, במידה זו או אחרת, אינו יכול להיות חסיד באמת ובתמים אלא אם כן הוא מקפיד בקיום המצוות. שמירת חלק מהמצוות, לדידו, אינה חסידות. אפילו שמירת כל המצוות אינה חסידות אם הן נעשות כלאחר יד או ללא כוונה מלאה.
ו:
המשך יבוא.
שאלות ותשובות:
לפני כמה זמן יהודה וויזן שאל כבדרך אגב, האם יכול לקרות שהיהדות תכיר בנשואים קבוצתיים. דן וורלין מעיר: זה באיחור, אבל הייתי רוצה להגיב על נקודה שיהודה וויזן העלה: היהדות התירה בעבר נישואים קבוצתיים בצורה של פוליגמיה. כנראה שלחץ חברתי וחוקי מצד החברה הלא-יהודית הביא לכך שהם היו נדירים ולבסוף הם בוטלו על ידי רבנו גרשום בארצות אשכנז. אני מעיר: פוליגמיה היא אינה זהה לנישואים קבוצתיים כפי שאני הבנתי את המושג. מבלי להיכנס לפרטים לא הכרחיים כאן, אני בא להסביר שהתורה מתירה לגבר להיות נשוי ליותר מאישה אחת (בו זמנית). אבל התורה אינה מתירה לאישה להיות נשואה ליותר מגבר אחד (בו זמנית). דן צודק שזכותו של גבר לנישואים פוליגמים כמעט ובוטלו לגמרי באלף השנים האחרונות. אולם במדינת ישראל, במקרים מאוד נדירים, הרבנות תתיר לגבר לשאת אשה נוספת על אשתו. |