Avot-H100
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
השיעור היום מוקדש ע"י אנדי הופמן לזכרו של אביו, רונאלד הופמן, ראובן חיים בן יעקב ז"ל. יום האזכרה יהיה ביום השבת, שושן פורים.
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה ה' (חזרה):
הִלֵּל אוֹמֵר: אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר; וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ; וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ; וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע; וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
הסברים (המשך):
ז:
לפני שנמשיך, הרשו לי להוסיף הערה אחת אחרונה בנושא זהותו של הלל שבמשנתנו. הרב יום-טוב ליפמן הלר [1654-1579] בפרושו "תוספות יום-טוב" נותן את המידע הזה:
מורנו הרב מנחם עזריה [מפאנו, איטליה, מאה 16 כתב] … שהלל זה הוא בן בנו של רבי, שרחץ בכבול עם יהודה אחיו [רמז לאירוע המתואר בגמרא בפסחים דף נ"א ע"ב], וכאן [במשנתנו] שָנָה רבי על עצמו: "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך" [ישעיה נט כא]. ואחר כך סמך להלל זה דברי הלל הזקן, אבי היחס [השושלת], שאמר אין בור ירא חטא [משנה ו]. ושוני הלכות לא דקדקו בזה ושונים גבי אין בור ירא חטא 'הוא היה אומר'… והנה רש"י כתב בהדיא [מפורשות] שזהו הלל הזקן שבפרק הראשון. והרמב"ם כתב על לכשאפנה וכו' דזה דומה למה שקדם ממצות שמאי חברו, 'עשה תורתך קבע'.
כאן רבי עזריה מפאנו מציע שרבי, העורך של המשנה, כלל אימרות המיוחסות לבנו ולנכדו (גמליאל והילל) כדי שתחול עליו ועליהם ברכת ה' שתלמוד תורה לא ייפסק ממשפחתו ומזרעו לעולמים. זה נראה כמו נסיון לאחוז בעוגה (לייחס את משנתנו להילל, נכדו של רבי) וגם לאכול אותה (להשאיר את רבי, הסב, כעורך הסופי של המשנה). בבילבול הוא מאשים את שוני ההלכות, בעלי כוח זיכרון עצום שהיו שונים אצל התנאים חלקים נרחבים של המשנה. יהא זה כמו שיהיה, מסקנתו הסופית של הרב הלר עצמו היא שההלל שבמשנתנו הוא הלל הזקן, מיסד השושלת.
המשך יבוא. שאלות ותשובות:
באבות 096 יצא לנו לשים לב להצעה שהלימוד של המשנה מתייחס באופן ספציפי לפקידים שאוספים את כספי הצדקה, או כפי שקוראים להם במקורות "גבאי צדקה". יעקב חיניץ כותב: מוגזמת הקלישאה הנדושה שצדקה בעברית ובתורה היא מלשון צדק ולא מלשון חסידות יתר, ולכן היא לא רשות אלא חובה. אמת, שכל אחד מחויב לתת לצדקה עד עשירית מההכנסות שלו, ונתינת מחצית השקל [תרומה למקדש] היא חובה, וגם מתנות כהונה. אבל עדיין נשאר מקום לרשות, לנתינה מרצון, בין המינימום של עשרה אחוזים ובין המקסימום של שערים אחוזים מההכנסות. בתחום הזה צדקה היא צדקה במובן המערבי ולא צדק במובן של התורה. באבות 097 למדנו משנה אלמונית, שלא יוחסה לשום חכם במפורש. סטיבן ספרונז כותב: אני תוהה אם היעדר ייחוס לחכם מסוים של ההצהרה על חוסר האמינות של המימשל הוא פעולה של הגנה עצמית של החכמים והעורך. אם האמירה הזו הייתה מגיעה לדעת הרשויות החילוניות, והאמירה הייתה מיוחסת לאיש מסוים, התוצאה עלולה הייתה להיות מאסר, עינויים או גלות של החכם כדי שישמש דוגמה וכדי לדכא את להט המרד. אבל אמירה כללית, ללא ייחוס לאדם מסוים, אפשר לפטור כהתמרמרות ההמון, דבר שאינו מדאיג. אני משיב: כמובן שמאוד ראוי לשקול את ההצעה הזו. אולם, באופן אישי, אני עדיין מחזיק בדעה שההלל של כל המשניות הללו הוא הלל הזקן. ברבע הראשון של המאה השלישית לספירה היחסים בין בית הנשיא לבין המימשל הרומאי היו מצוינים. המימשל בתקופתו של הלל הזקן היה בידיו של הורדוס – וזה לכשעצמו אומר הכול. באבות 098 ניסנו לפרש משנה בעייתית. אמנון רונאל כותב: קטונתי, אך אנסה להתפלפל: עשה רצונו כרצונך – קיים את מצוותיו של הקב"ה ברצון, כאילו הן רצונך שלך. כדי שיעשה רצונך כרצונו – שיעשה בקשותיך (רצונך) כטוב בעיניו, כרצונו, כלומר: אל תצפה לתמורה. בטל רצונך מפני רצונו – גם אם לבך חפץ אחרת, עשה את רצונו. כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך – אם הפכת את רצונו לרצונך (כשביטלת את רצונך), ועכשיו רצונך הוא רצון האל, הקב"ה יסייע בידיך להפיץ ולשכנע אחרים לבטל את רצונם מפני רצונך = רצונו. אני משיב: איזה פרוש נפלא! הודעה:
בשל התחייבויות אישיות, השיעור הבא בסדרה יהיה (אם ירצה ה') יהיה ב- י"ט באדר, 30.3.05. הרשו לי לאחל לכולם פורים שמח.
|