הִלֵּל אוֹמֵר: אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר; וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ; וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ; וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע; וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
א:
אחת התלונות החוזרות ונשנות של אנשים שמחליפים הערות על מסכת אבות היא הקושי לנקוב במראי מקומות מדויקים. הקושי קיים כי נראה שאין שתי גרסאות למסכת עם אותה חלוקה של משניות. משנה י"ג בגרסה אחת היא משנה י"ז בגרסה אחרת. חלק מהבעיה נובעת מהמנהג שהתחיל בתקופת הגאונים, לפני יותר מאלף שנים, לקרוא פרק אחד של המסכת כל שבוע, בשבתות במנחה, במהלך חודשי הקיץ. במרוצת הזמן החל מנהג להדפיס את מסכת אבות בסידורים למען הנוחות. והרי כמעט מובן מאליו שכל דבר שמודפס בסידור עלול לפול קורבן לשיבושים. המדפיסים חיברו משניות וחלקו משניות כדי להתאימן לעימוד וכיוצא בזה.
ב:
כמעט בכל גרסה של מסכת אבות נראה שהבעיה של חלוקת המשניות מתחילה עם משנתנו. בכמה גרסאות היא מופיעה כחלק ממשנה ד' ובגרסאות אחרות היא משנה נפרדת בפני עצמה. ברור שחלוקה זו האחרונה עדיפה מפני שמשנה ד' מיוחסת לרבן גמליאל ואילו משנתנו מיוחסת להלל. יהיה קל יותר להגיע להחלטה בנושא אם נזהה את הלל שבמשנתנו.
ג:
אפשרות אחת היא שההלל שלנו הוא בנו של אותו רבן גמליאל שהוא בעל משניות ב', ג' ו-ד'. לרבן גמליאל היה בן בשם הלל שירש את מקומו של יהודה אחיו כנשיא הסנהדרין זמן רב אחרי מות סבו – רבי. אולם האפשרות הזו בלתי סבירה, כי אז נצטרך להסביר מדוע אין אמירות מיוחסות לקודמו בתפקיד, יהודה, ומדוע יש כמה וכמה משניות שמיוחסת לו, להלל (משניות ה', ו', ז' ו-ח') כאשר לתורתם של חכמים מובהקים וגדולים ממנו ניתנה רק משנה אחת.
ד:
אפשרות טובה יותר היא לייחס משניות אלה להלל הזקן, מייסד השושלת, שמתורתו למדנו בפרק א'. הטיעון המשכנע ביותר להעדיף את האפשרות הזו קשור בסדר שבחלק הראשון של המסכת. מתחילת פרק א', חכמים מכל דור ודור מצוטטים, תלמיד אחרי רבו. במשנה י"ב מכירים לנו את הלל ושמאי שהיו תלמידיהם של הזוג הקודם – שמעיה ואבטליון. שלוש משניות מסורות לתורתו של הלל הזקן ומשנה אחת, משנה ט"ו, לתורתו של עמיתו שמאי. בנקודה הזו משנה ט"ז ממשיכה עם תורתו של בנו (או אולי נכדו) של הלל, רבן גמליאל הזקן, ומשם המשניות ממשיכות עד למקום שאליו הגענו כשהן מצטטות את תורתם של ראשי שושלת בית הלל.
ה:
משנה ט' של פרק ב' תחזיר אותנו לתורתו של תלמידו הנודע ביותר של הלל, רבן יוחנן בן זכאי, ובהמשך לתלמידים שלו. לכן אפשר להניח שהסדר המקורי של המסכת היה שאחרי משנה ט"ו של פרק א' באה משנה ט' של פרק ב': תלמידיו של הלל, הדור הבא, באים בעקבותיהם של הלל ושמאי. אבל בשלב כלשהו בהתפתחות המסכת הוחלט להכניס את תורתם של הנשיאים מבית הלל. ולכן, כדי לשחזר את השרשרת ההיסטורית שהופסקה, הוכנסו עוד כמה מאמרותיו של הלל הזקן, אחרי תורתו של רבן גמליאל בנו של רבי.
ו:
למרות שאפשרות זו היא ההגיונית ביותר, אוסיף ואומר (אף-על-פי שאודה בכך שאין סימוכין לדעתי בכלל) שלי נראה שאת המשניות בפרק ב', משניות ב' עד ח', צריך לייחס להלל הזקן. משנה ג' לא יוחסה לאיש, ושאר המשניות פשוט ממשיכות את הייחוס הלא ידוע. יתר על כן, התוכן של משנה ג', העוסקת בפוליטיקה, מתאימה יותר לתקופתם של הלל והורדוס.
המשך יבוא.
במשנה ב' של פרק ב' למדנו שעל לימוד תורה ללכת בד בבד עם רדיפה אחר פרנסה.
אביבה אורנשטיין שואלת:
כיצד עוקפים בחורי הישיבה, שלומדים בכוללים אבל לא עובדים, את שנאמר במשנה? אני לא שואלת אם הם צודקים, אני תוהה כיצד הם מתרצים את חוסר העבודה שלהם לעצמם.
אני משיב:
כשלמדנו מסכת פאה הסברתי (באנגלית) כיצד עוקפים את האיסור הזה. אנא פנו לארכיון שלנו לפאה 004 הסבר 16.
