דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H098

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט

ו' באדר ב' ה'תשס"ה / 17 במרץ 2005 (אבות 098)


Bet Midrash Virtuali
מסכת אבות, פרק ב', משנה ד':

הוּא הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ.

הסברים:

א:
כפי שהזכרנו בשיעור הקודם, הנחת היסוד שלנו בלימוד משנתנו היא שהמשנה מיוחסת לרבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא. גם הזכרתי בשיעור הקודם שנדון עוד בנושא הזה כשנלמד את המשנה הבאה.

ב:
בקריאה ראשונה של הסעיף הראשון של משנתנו אנחנו מוצאים שהיא בעייתית מבחינה תיאולוגית. נראה שהיא רומזת שאפשר לקיים מעין יחס של יד רוחצת יד עם הקב"ה: אם אנחנו נקיים את רצונו של האל – כלומר המצוות – אנחנו יכולים לצפות מהאל שימלא את משאלות ליבנו. לא רק שגישה כזו בעייתית מבחינה תיאולוגית אלה היא גם רעועה מבחינה פסיכולוגית. רמתה מאוד ילדותית: כשם שילד עלול לחשוב ש-"אם אני אעשה אמה שאבא רוצה אולי אבא יעשה את מה שאני רוצה". החשיבה שמאחורי הסעיף הראשון של משנתנו היא ש-"אם אני אעשה את מה שאבינו שבשמים רוצה, הוא יעשה את מה שאני רוצה" – וזה, כמובן, שטויות. היהדות מאמינה באל, שבסופו של דבר, הוא אל "נוצר חסד" ובמצבים רגילים לא יגשים משאלות אם הן יזיקו לנו. (אין פירוש הדבר שהאדם לא יכול להזיק: זה אומר שכאשר אדם מזיק – לעצמו או לאחרים – הוא עושה זאת ללא הסכמת האל ופעולותיו אינן רצון האל).

ג:
הסעיף השני של משנתנו לא פחות בעייתי בהרבה מהראשון. אם נהיה יראי-שמים ביותר ונכופף את רצוננו לרצון האל מדוע שנצפה שבתמורה האל יכופף את רצונותיהם של אחרים כדי שיתאימו לרצוננו? מדוע שנתיימר לחשוב שרצונותינו, תשוקותינו ושאיפותינו ראויים יותר מאלו של מישהו אחר?

ד:
רמב"ם מעולם לא היה מסוג האנשים שמפספס הזדמנות להחדיר תובנה תיאולוגית, במיוחד אם זה חידוש נועז למדי. אבל לפעמים, שתיקתו של רמב"ם אומרת יותר מהצהרותיו. ודאי אין זה מקרי שבפרושו למסכת אבות רמב"ם מתייחס למשנתנו הנוכחית בשתיקה רועמת.

ה:
לא כך פרשנים אחרים. רבי עובדיה מברטינורו ("הברטנורה") מחפש דרך לצמצם את יישום המשנה שלנו לתחום מסוים אחד של פעילות:

פזר ממונך בחפצי שמים. כרצונך – כאילו פזרת אותה בחפצך. שאם עשית כן יעשה רצונך כרצונו. כלומר יתן לך טובה בעין יפה:

קשה אפילו להתחיל להבין מדוע הרב הדגול נותן הסבר כזה, מאחר ואין במשנה משהו שירמוז על כך. יתרה מזאת, פרושו לא עושה הרבה כדי לצמצם את הבעיה התיאולוגית של הלימוד הזה. כשהוא עוסק בסעיף השני הוא אפילו מעצים את הקושי: הוא אומר ששמע הסבר ש"רצון אחרים" היא לשון נקיה לרצון האל! הוא לא אומר אם הוא מסכים עם הפרוש הזה או לא.

ו:
ניסיון סביר לטפל בבעייתיות של המשנה הזו נעשה על-ידי רבי יום-טוב ליפמן הלר בפירושו "תוספות יום-טוב". הוא מצטט רב נחמיאש אחד שאמר שבהעתק של מסכת אבות שנמצא בירושלים אות אחת שונה – והשוני הזה עושה הבדל גדול. אם אנחנו מקבלים את השינוי (והאותיות כ ו-ב נראות דומות) נקבל קריאה שונה של המשנה: עשה רצונו ברצונך.

והכוונה שלא תעשה המצוה כמתקצף באף וחמה ועצבון לב אלא ברצון ובשמחת לב כדי שגם הוא יעשה רצונך ברצונו, שלפעמים יעשה הקב"ה רצונו של אדם באף וחמה להענישו באחרונה.

ז:
כל הפרושים מהסוג הזה הם בניגוד גמור ללימוד הרצוי ביהדות: שנקיים את המצוות לשמן, מבלי שנייחל לשכר (וראה בשאלות ותשובות שבהמשך). אבל לעיתים רחוקות אנחנו מצליחים לקיים את מה שהיהדות מלמדת אותנו באופן הרצוי ביותר. אולי במשנתנו הנוכחית, רבן גמליאל פונה לסתם "עמך".

שאלות ותשובות:

תזכרו שבאבות 093 וורן גרין הציע ש-אם ניתן ל… מצוות האלו ערך אינסופי, אפשר ליצור את היחס אחד = הרבה והוא יהיה נכון.

ג'ף שפירא כותב:

זה אכן נכון, כפי שוורן אומר, שאם למצוות יש ערך אין-סופי, אזי כל אחת שווה לכל השאר. אנחנו מניחים שה "אין-סופי" מופיע כאן במובן המקובל שלו – גודל אין סופי. גם נכון לומר שכל אחת שווה לכל השאר, פעם אחר פעם, אם כולן שוות לאפס! כלומר, אם כל המצוות נעשות לשמן ולא כדי לצבור נקודות לעולם הזה או לעולם הבא.


בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


דילוג לתוכן