Avot-H096
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה ב': (חזרה)
רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: "יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן; וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן; וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתַן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד: וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:"
הסברים (המשך):
יג:
אנחנו מגיעים כעת לחלק האחרון של תורתו של רבן גמליאל שמופיע במשנתנו. הצרכים של הציבור הרחב מרובים, ולעיתים קרובות רק אנשים שמוכשרים במיוחד באופן זה או אחר יכולים לענות על הצרכים האלה. אנחנו יכולים בקלות להצביע על מוהלים למול את הבנים, שוחטים לספק בשר לאלו שאוכלים אותו, קוראים התורה, חזנים, שופטים – הרשימה המלאה תהיה מבעיתה. בימינו, מספר האנשים המוסמכים שאף הציבור החילוני זקוק להם, גדל והוא כעת עצום. אבל הבה נגביל את עצמנו כאן לדון במי שמספקים שירותי דת (ונבין מושג זה במובנו הרחב ביותר). יד: טו: טז:
אל יחושו על הצבור שלא יוכלו לשאת המשא הכבד הזה, שזכות אבותם מסייעתם לתת – ואפילו ממון הרבה. ובלבד שיהיה העסק הזה שמכריחים לשם שמים, ולא לשום צד פנייה אחרת בעולם. ועוד נדמה לי לפרש דשזכות אבותם נמשך למטה לואתם מעלה אני והכי קאמר [וכוונתו]: הוו עמלים, ולשם שמים כשתכריחו הצבור לצדקה ולפדיון שבויים ואני מעלה עליכם וכו' – שהרי הצבור הנותנים זכות אבות היא שמסייעתן לתת. ואפילו הכי צדקתם של הצבור שנתנו עומדת לעד.
באופן מוזר, הרב הלר חושב שה-"אני" שבמשפט האחרון הוא רבן גמליאל בעצמו! הרעיון לא מופרך כפי שהוא נראה תחילה. כנשיא הסנהדרין, רבן גמליאל הוא האחראי על איסוף הכספים לכל צרכי הציבור, כך שהפקידים הממונים על המשימה הזו כפופים לו. הוא מחשיב את המשימה המפרכת וכפוית הטובה של איסוף הכספים כראויה לשבח כמו נתינת הצדקה עצמה.
שאלות ותשובות:
באבות 093 כתבתי: אני מניח שמסכת אבות נועדה במקור לשמש באחד משני אופנים: או שהיתה אמורה להיות מעין פתח-דבר למשנה כולה או שהיתה אמורה לבוא ממש בסוף. בכל אופן איני יכול להסביר כיצד נקבע מקומה בסופו של דבר לקראת סופו של הסדר הרביעי של ששת הסדרים. ג'וש גרינפילד כותב: פעם שמעתי את הרב יואל רוט נותן הסבר שקשור לזה. (ההסבר קשור לסדר של המשניות בפרק האחרון של אבות, מה שלא שייך כאן.) אבל הרעיון הוא שמסכת אבות היתה במקור המסכת האחרונה של המשנה, אבל עם חורבן בית המקדש, לא למדו את סדר טהרות (הסדר האחרון שבו היתה מופיעה מסכת אבות במקור) בתדירות שנהגו ללמוד אותה בעבר [כפי שרמזת אתה במסכת ידיים 01]. כדי שימשיכו ללמוד את מסכת אבות העבירו אותה לסוף סדר נזיקין מאחר וממשיכים ללמוד את ההלכות שנלמדות שם (לדוגמה: דיני ממונות ודיני נזיקין) דרך קבע. פעמיים, כשהבאתי את דבריו של רמב"ם, כתבתי: וסוף אדם זה שיהא מלסטס את הבריות. ופעמיים אמנון רונאל ביקש בנימוס לתקן אותי שהמילים האחרונות צריכות להיות "מלסטם את הבריות" – מ"ם סופית במקום סמ"ך. ולא היא! בכל הדפוסים יש כאן שיבוש שרצוי לתקנו. המלה "ללסטס" הינה מלה שאולה מיוונית. "ληστης" ביוונית פירושה "שודד". כשחז"ל דברו על "ליסטים" כוונתם היתה לשודדים, גנבים וכו'. |