Avot-H094
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה ב': (חזרה)
רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: "יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן; וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן; וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתַן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד: וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:"
הסברים (המשך):
ז:
גם תורה זו שמיוחסת לרבן גמליאל, בנויה משלושה חלקים. (כבר יותר מפעם אחת שמנו לב לנוסחה המשולשת של הרבה מהמשניות בחלק המוקדם הזה של המסכת. יכול להיות שבתקופה קדומה יותר זו היתה הנוסחה של כל המשניות בחלק זה של המסכת). ח: ט:
כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו; אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה…
ואז [פרק א' הלכה י"ב] הוא מסביר:
היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע…
ברור שכאן רמב"ם מגזים: גם האיש הדגול עצמו לא עמד באידיאל הזה. במכתב שכתב לשמואל אבן טיבון, ב-30 בספטמבר 1199, הוא כתב:
אני שוכן בפוסטאט והשולטאן שוכן בקהיר, ובין שני המקומות מהלך של שני תחומי שבת [בערך 2 ק"מ], ולי על המלך מנהג כבד מאד : אי אפשר לי מבלתי ראותו בכל יום בתחלת היום ; אמנם כשימצאהו חולשה או יחלה אחד מבניו או אחת מפילגשיו לא אסור מקהיר, ואני רוב היום בבית המלך. ואי אפשר לי גם כן מפקיד אחד או שני פקידים יחלו, ואני צריך להתעסק ברפואתם ; כללו של דבר, כל יום ויום אני עולה לקהיר בהשכמה, וכשלא יהיה שם שום מכשול ולא יתחדש שם שום חידוש אשוב לפוסטאט אחר חצי יום ; על כל פנים, לא אגיע קודם, ואני מתרעב, ואמצא האכסדראות כולן מלאות בני אדם, גוים ויהודים בהם, חשוב ובלתי חשוב, ושופטים ושוטרים ואוהבים ושונאים – ערב רב ידעו עת שובי. ארד מעל הבהמה וארחץ ידי ואצא אליהם לפייסם ולרצות ולחלות פניהם, כך למחול על כבודם להמתין אותי עד כדי שאוכל אכילה עראי, והיא מעת לעת. ואצא לרפאותם ולכתוב להם פתקות ונוסחאות רפואות חלייהם. לא יסור הנכנס והיוצא עד הלילה ; ולפעמים באמונת התורה עד סוף שתי שעות מן הלילה או יותר אספר להם ואצום ואדבר עמהם, ואני שוכב פרקדן מרוב העיפות, ויכנס הלילה ואני בתכלית החולשה לא אוכל לדבר. סוף דבר: לא יוכל אחד מישראל לדבר לי או להתחבר ולהתבודד עמי זולת יום השבת. אז יבואו כל הקהל או רובם אחר התפלה: אנהיג הצבור במה שיעשו כל ימי השבוע ויקראו קריאה חלושה עד הצהרים וילכו לדרכם. וישובו קצתם ויקראו שנית אחר תפלת המנחה עד עת תפלת מעריב. זה תוכן ענייני היום. ולא ספרתי לך אלא קצת מה שתראהו אם תבוא…
(העברית של ימי הביניים קשה אבל אני חושב שכל דובר עברית יכול להבין את משמעות הדברים עם קצת מאמץ.)
בתקופה הזו רמב"ם כנראה כבר סבל מהמחלה שממנה נפטר בסופו של דבר, מפני שהוא הוסיף וכתב:
והאל יודע שלמען לכתוב לך את זה ברחתי למקום מוסתר ששם לא יעלה על דעת העם למצוא אותי. לפעמים אני נתמך בקיר ולפעמים אני שוכב עקב חולשתי הרבה. שהרי זקנתי וסבתי.
אם האיש הגדול הזה היה, כפי שהוא מתאר, כל כך עסוק, מתי הוא מצא זמן וכוחות ללימוד תורה?
י:
כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה… וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וסוף אדם זה שיהא מלסטס את הבריות.
המשך יבוא.
|