דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H092

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט

ח' באדר א' ה'תשס"ה / 17 בפברואר 2005 (אבות 092)


Bet Midrash Virtuali
מסכת אבות, פרק ב', משנה א' (חזרה):

רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם? – כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ: עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין:

הסברים (המשך):

מו:
ראינו פירוש אחד אפשרי לסעיף הראשון של תורתו של רבי כפי שהיא מובאת במשנתנו. אפשר שהיא מכוונת לדרך חשיבה פשטנית למדי, שמטרת קיום המצוות היא זכייה בשכר או בריחה מעונש: אל לנו להתעלם ממצווה שלכאורה ובאופן יחסי ניראת לנו בלתי חשובה מאחר ושכרה יכול להיות גדול, וכו'.

מז:
רעיון נוסף שהוא מעלה מכוון, כנראה, לאדם שעבורו קיום המצוות מתבסס (אולי בתת-הכרה בלבד) על המחשבה: "מה יצא לי מזה?" העצה שניתנת היא לשקול בזהירות את הרווח וההפסד. חשבו מה אתם עלולים להפסיד מקיום מצוה לעומת מה אתם חושבים להרוויח מאי-קיומה. לחילופין, חשבו מה אתם יכולים להרוויח מאי-קיום מצווה לעומת הפסד אפשרי כתוצאה מקיום המצווה. (איני חושב שיש כאן כפילות מיותרת: אני מאמין שהחלק הראשון של המשפט בו אנו עוסקים כעת מתכוון למצוות עשה ואילו החלק השני מתכוון למצוות לא-תעשה.)

מח:
אולי יש צורך בהדגמה פשוטה. נתינת צדקה יכולה לשמש דוגמה למצוות עשה: "חשבו מה אתם עלולים להפסיד מכך שלא תפתחו יד ולב לנזקקים והשוו זאת עם הפרוטות שאתם עלולים להפסיד אם תנהגו ברוחב לב." וניאוף יכול לשמש כדוגמה למצוות לא-תעשה: "חשבו מה תרוויחו מהימנעות מניאוף, למרות הפיתוי, והשוו זאת עם מה שתפסידו אם תיכנעו ליצר."

מט:
האחרון משלושת הטיפוסים שנראה שרבי פונה אליהם הוא גם הפשוט מכולם: כדאי לך לשמור על קיום כל המצוות מתוך פחד מעונשו של האלוהים. אלוהים הוא כל-יכול ויודע הכל ולעולם אינו שוכח אפילו עבירה קלה ביותר. אני חושד שרוב רובנו, בחברה המודרנית, מתוחכמים למדי, ושיקול כזה הוא חסר משקל עבורנו. הוא מזכיר לנו את "האח הגדול".

נ:
אף-על-פי-כן, הנושאים שרבי שוטח בפנינו צריכים לגרום לנו, בני האדם המודרניים, לעצור ולחשוב מה יכולה להיות המטרה שבגינה אנו מקיימים את המצוות. מדוע אנחנו צריכים לקיים מצוות עשה ולהימנע מלעבור על מצוות לא-תעשה? מה זה יעשה לנו? אני מתאר לעצמי שיתכן ומספר התשובות הוא כמספר האנשים החושבים, ולכן אני רק יכול להציע מה שנראה לי כתמריץ שיכול להניע את היהודי המודרני המתוחכם. המפתח כאן יכול להיות הרעיון של קדושה. אנחנו יכולים להעלות את חיינו החילוניים ולהעניק להם יותר משמעות בכך שנוסיף להם מימד של קדושה. בכל פעם שאנחנו מחליטים לקיים מצוה אנחנו מוסיפים קדושה לחיינו, אנחנו מוציאים את עצמנו, לפחות לזמן מה, מעולם החולין לתחילת התעלות אפשרית. בכל פעם שאנו בוחרים לקיים מצוה אנחנו מוסיפים למצבור ה"יהודיות" שבנשמתנו.

שאלות ותשובות:

הזכרתי מספר פעמים שאת תורתו של רבי במשנתנו הנוכחית אפשר לפרש באופנים שונים, ושאני הבאתי רק אחד מהם. יעקב חיניץ מביא כאן תובנה אחרת:

התרשמתי מהעובדה שהמשנה מתייגת חלק מהמצוות כקלות ואחרות כחמורות. משתמע מכך שיש דרגות שונות בערך המצוות. אם כן, כיצד אפשר לומר לנו להיזהר במצוה קלה כבחמורה? תשובה אפשרית אחת היא שהקלות והחומרה הן כפי שאנחנו רואים אותם, אבל למעשה הן כולן קלות או חמורות באותה מידה או שערכן הפוך ממה שנראה לנו תחילה.

אני מעדיף לחשוב שהמשנה הזו מלמדת משהו אחר, והוא שכל אדם שומר חוק – בין אם זה חוק הדת ובין אם זה חוק של החברה החילונית, שגם לה יש חוקים – חייב לכבד את כל החוקים, את כל המערכת. אין זה אומר, לדוגמה, שהחובה לשלם מס הכנסה חשובה יותר או פחות מחצית הכביש באור ירוק. אבל אזרח טוב לא יכול לומר: אני אקיים רק את החוקים החשובים, את החוקים הרציניים, אבל אני לא אקיים את החוקים הפשוטים. אז המשנה אומרת לנו: תשמעו, אתם צריכים לכבד את כל המצוות. ודאי שכמה מהן חמורות מאחרות. למעשה מצאתי שלא פחות מ-16 מצוות מאופיינות כ"שקול כנגד כל מצוות שבתורה". יש מצוות כמו שבת, ציצית, עבודה זרה שערכן שווה לערך לכל המצוות יחד. ומבחינה הגיונית זו סתירה, כי אם מצוה אחת שווה כנגד כל האחרות, האם ה"אחרות" כוללות מצוות חמורות אחרות שעליהן נאמר אותו הדבר?

אל לנו להיות כאן הגיוניים, ועלינו להכיר בכך שהתלמוד מבקש להעלות את יוקרתן של כמה מצוות על פני מצוות אחרות. אבל הלכה למעשה אין זה משנה כי בסופו של עניין עלינו לקיים את כולן, בכפוף לתנאי שעוסק מצוה פטור מן המצוה [מי שעסוק בעשית מצוה פטור מעשית מצוה אחרת באותו זמן – שי"ר], וזה עקרון בעייתי בפני עצמו ונדון בו בנפרד. המשנה דורשת שנכבד את כל המערכת כיחידה אחת שלמה, למרות שהיא מכירה שגם אדם צדיק ביותר יוותר מדי פעם על מצוה "קלה" אם זה לא יגרום לשערוריה.


בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


דילוג לתוכן