רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם? – כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ: עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין:
מ:
כעת אנחנו יכולים להפנות את תשומת הלב לתוכן המשנה היחידה במסכת זו, המוקדשת לתורתו של רבי. המבנה של המשנה הנוכחית נראה פשוט, אבל למעשה הוא חידתי. כדי לפשט את קריאת המשנה אני מציע כאן מסגרת שתקל על הבנתה – ועם זאת אני מכיר בכך שישנם פרושים אחרים שיכולים להיות קבילים באותה מידה או יותר.
מא:
נראה לי שהמשנה מכילה הקדמה – משפט פתיחה – ושלוש הצעות שונות המתייחסות לנושא אחד. ההקדמה מציגה שאלה ומציעה תשובה. השאלה היא: מהי הדרך הישרה שעל האדם לאמץ בחייו? התשובה המוצעת היא: דרך הגונה להולכים בה והגונה בעיני הבריות. נראה לי שהשאלה היא כיצד ינהג אדם שרוצה לחיות חיים הגונים ושהתשובה היא שעל האדם תמיד לעשות את הדבר הישר וההגון.
מב:
אולם התשובה הזו לא מועילה במיוחד. רוב האנשים הם הגונים ורוצים לחיות את חייהם ביושר ובהגינות. אבל עובדה היא שלא כולם מצליחים להתמיד בכך. לעיתים אנחנו נכשלים, אנחנו נכנעים ללחצים מבפנים ומבחוץ, לחצים שמסיטים אותנו מהדרך הישרה שבה אנו רוצים ללכת. השאלה האמיתית , אם כן, היא כיצד להתמודד עם לחצים כאלה. נראה לי שרבי מציע כאן שלוש תשובות שונות. יתכן וכל תשובה מכוונת לבעלי דפוס חשיבה טיפוסי. יתכן שכל תשובה מכוונת כנגד מצבים טיפוסיים שאנשים יכולים להיקלע אליהם. לי ברור שרבי מצפה מאתנו לבחור את התשובה שמתאימה לנו ביותר.
מג:
וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. ברור שלרבי הדרך הישרה היא זו שכוללת את קיום המצוות. קורה לעיתים, שאנשים שמשתדלים לקיים את המצוות באמת ובתמים הולכים שולל אחרי הרעיון המוטעה שיש מצווה שחייבים לקיים מפני שהיא מצוה חשובה מאוד, ואילו ממצוה אחרת אפשר להתעלם "רק הפעם" מפני שברור שהיא אינה חשובה. ברור שיש מצוות חשובות יותר וחשובות פחות, אחרת כיצד נתרץ את ההבדל בעונשים שֶנִתְנוּ בתורה על עבירה על מצוות שנעים בין דין מוות ובין נענוע אצבע סמלי ו"נו, נו, נו"? אבל אם נבדוק בזהירות את המצוות האלה, נגלה שכמעט כל המצוות שמצורפות להן אזהרות מפני עונשים מסוימים הן מצוות לא תעשה. באופן יחסי, מעטות הן מצוות עשה ששכרן משתמע בכתוב, ואפילו אז השכר נרמז ולא מדויק: כבד את ההורים "למען יאריכון ימיך" וכו'.
מד:
אם כך, יתכן שעצתו זו של רבי מתייחסת לנושא של קיום מצוות עשה. (מבחינה פסיכולוגית קל יותר להימנע מלעשות דבר אסור מאשר להכריח את עצמך לעשות את הדבר הנכון.) נראה שמה שרבי אומר הוא שאין אנחנו יכולים לדעת את ערכה המהותי של כל מצוה ומצוה: מה שייראה לנו כחסר חשיבות, יכול למעשה להיות בעל השלכות מרחיקות לכת. ולכן, הדבר הטוב ביותר הוא לקיים את כל מצוות עשה כמיטב יכולתנו "שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת".
מה:
קל להעריך שתשובתו הראשונה של רבי מיועדת לאדם בעל חשיבה פשוטה שמקיים את המצוות מתוך תקווה לשכר או מתוך פחד מעונש. תמריץ כזה הוא כמובן פשטני למדי. יכול להיות בזמנים מתוחכמים יותר כמו הזמנים שלנו, התמריץ הזה אינו נפוץ כמו בעבר, אבל עדיין ניתן להבחין בו. רק חשבו: כמה "חכמים" יִחֲסוּ לאחרונה את גל הצונמי בדרום מזרח אסיה לעונש משמים. "רב" אחד בישראל אפילו טען שהצונמי הוא עונש על ההחלטה לפנות חלקים מארץ-ישראל! (אני לא יכול להבין את דעתו של יהודי שהאלוהים שלו יהרוג בכוונה תחילה, כ"עונש", מאות אלפי אנשים שאין להם שום קשר להחלטה על הפינוי.) כמובן, פילוסופיה פשטנית, כמו זאת שרבי התוה בתשובתו הראשונה, לא תספק הרבה אנשים חושבים. וזו הסיבה שהוא מציע פילוסופיה נוספת.
המשך יבוא.
