Avot-H082
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה א':
רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם? – כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ: עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין:
הסברים:
א:
המשנה הראשונה של הפרק השני של מסכת אבות מיוחסת ל"רבי". ובאמת עלינו להתקרב אל עבר הדמות הזו בחרדת קודש "כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא"[שמות ג ה]. עצם העובדה שלבעל המשנה נותנים תואר בלי שם אמורה להזהיר אותנו שיש כאן אישיות יוצאת מגדר הרגיל. אם הייתי סוקר את שמותיהם של כל החכמים שהוזכרו עד כה במסכת זו והייתי בוחר את אלה מהם אשר תרומתם להתפתחות היהדות היתה מכרעת הייתי נוקט בשמותיהם של שלושה. כוונתי היא ששלושת החכמים שאותם הייתי כולל בתוך הקטגוריה הזו השאירו רושם כה עז על התפתחותה של היהדות שאחריהם היא לא היתה מה שהיתה קודם לכן. שלושת החכמים שאני מזהה כך הם שמעון הצדיק, רבי עקיבא ורבי. (יש אישיות רביעית שחיה בתקופה שבה אנחנו מתעסקים כעת שתרומה גם היא היתה מכרעת, אך אישיות זו טרם הוזכרה.) לגבי תרומתו של שמעון הצדיק יש לעיין באבות 008 והשיעורים העוקבים. לגבי רבי עקיבא יש לעיין באבות 078 והשיעור שאחריו – למרות כך שטרם דיברנו על תרומתו המהפכנית של רבי עקיבא להתפתחותה של היהדות, שהרי עד כה הבאנו חלק בקורות חייו בלבד. ב:
גדול מרב, רבי; גדול מרבי, רבן; גדול מרבן – שמו [הפרטי של החכם].
כך שהלל גדול מכל אלה מצאצאיו שנשאו את התואר 'רבן', כי הוא כה גדול שאינו זקוק לתואר של כבוד, כביכול. ורבי אף גדול מזה, שהרי אין צורך אפילו להזכיר את שמו!
ג: המשך יבוא. שאלות ותשובות:
באבות 077 כתבתי: היהודים התמרדו נגד הרומאים במצרים, בלוב ובקפריסין… טריאנוס, הקיסר הרומאי, ציווה על המפקד של הכוחות בצפון אפריקה, לוסיוס קוויאטוס, לגרש את "הבריונים" מאזורים אלה. קוויאטוס הרכיב כוח צבאי והרג גם רבים מאוד מיהודי קפריסין, ארם נהריים וסוריה – למעשה הוא החריב את קהילות היהודים שהיו במרכזים אלה…
ברק רוזנשיין כותב: תמיד הופתעתי שההתמרדויות הללו היו. אף פעם לא הבנתי איזו תועלת חשבו שתצא להם מהן, או שמא מצבם היה כה גרוע שלהתמרד היתה הבחירה היחידה. אני משיב: ההסבר היחיד שמתקבל על הדעת הוא שהיתה כאן מעין תגובה מאוחרת לגבי מה שאירע בארץ ישראל כמה עשורי שנה קודם לכן. מסתבר שיהודי התפוצות נדהמו כשהיהודים נוצחו בארץ על-ידי הרומאים ובית המקדש נחרב – נדהמו עד כדי כך שלא יכלו להגיב בכלל. אבל כשהיתה הזדמנות נאותה ביקשו "לעשות בעיות" לרומאים במעין הצתה מאוחרת. איני מסוגל לחשוב על הסבר אחר למרד זה בתחילת המאה השניה לספירה. |