דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H081

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט

כ"ז במרחשון ה'תשס"ה / 11 בנובמבר 2004 (אבות 081)


Bet Midrash Virtuali
וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה [משלי יא י]

שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר: [משלי כד יז] בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח … פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ: [אבות פ"ד מי"ט]

מסכת אבות, פרק א', משנה י"ח (חזרה):

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד – עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם":

הסברים (המשך):

כג:
כעת נוכל להסב את לבנו לדבר התורה היחיד של חכם גדול וחשוב זה שנשתמר עבורנו במסכת אבות, דבר תורה שהוא הנושא של משנתנו.

כד:
איזה מרחק פילוסופי עברנו בין תחילתו של פרק א' לבין סופו! במשנה ב' של פרק זה [ראה אבות 013] היה דבר תורה המיוחס לשמעון הצדיק: "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים." שמעון זה רואה את החברה היהודית האידיאלית כחברה המושתתת על שלושה עמודי תמיכה גדולים: על תלמוד תורה ועל פירושה, על דקדוקי עבודת הקודש בבית המקדש, ועל יחסים בין איש לבין רעהו המתבססים על חסד ורצון טוב. כך היו תקוותיו וציפיותיו של אחד מגדולי בניו של עם ישראל לקראת סוף המאה השניה לפני הספירה.

כה:
כשמגיעים לדבר התורה של רשב"ג בסוף הפרק עברו כשלוש מאות וחמישים שנה. שבעה יובלות מפרידים בין שני השמעונים. אבל איזו תהום פילוסופית מפרידה ביניהם! אין כוונתי להטעים שרשב"ג היה שולל את תורתו של שמעון הצדיק: אדרבא, אני סמוך ובטוח שהיה מסכים ואוהד. כוונתי היא שתהום פילוסופית מפרידה בין התקוות והציפיות של שני החכמים לגבי שלומם החברתי והלאומי של בני עמם. כשמגיעים לזמנו של רשב"ג תקוותיו של שמעון הצדיק לעליונותה של תורה שבעל-פה נתמלאו כבר מזמן, והאפוזיציה הצדוקית התקפלה כמאה שנים קודם לכן. בית המקדש, שעבודת הקודש שבו היתה כל כך חשובה לשמעון הצדיק, לא היה קיים כבר מאה שנה כשנשיאותו של רשב"ג הגיעה לסופה. ושמא רשב"ג יכול היה רק להיאנח אנחה גדולה מול הוראתו של שמעון הצדיק שמעשי גמילות חסדים חייבים להיות מעשה יום-יום: באבות 076 כבר הערתי שבדור של רשב"ג היו צריכים להיאבק עם שאלה כמו [כתובות מ"ט ע"א] האם ההלכה מחייבת הורים במזונות ילדיהם – כה רב היה העוני המשווע שאליו הגיע עם ישראל כתוצאה של המרד הרה-האסון של בר כוכבא.

כו:
גם רבן שמעון בן גמליאל רואה של עולמו של העם היהודי כמושתת על שלושה עמודי תמיכה, אבל עמודים אלה שונים בתכלית השוני מעמודיו של שמעון הצדיק. רבן שמעון בן גמליאל אומר: "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד – עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם."

כז:
בפירושו על משנתנו רמב"ם מיד מזהה את מה שמשתמע מעמוד הדין של רשב"ג:

"הדין" הוא הנהגת המדינה בצדק.

עבור רשב"ג החברה היהודית האידיאלית חייבת להתבסס על חוקים שאותם כולם חייבים לכבד. כשפלג אחד בחברה סובר שהוא רשאי לשחרר את עצמו מעולו של החוק הואיל ולסברתו יש בידו אמת שמתגברת על החוק – אותה החברה בסכנה גדולה. החוק חייב להיות שווה לכל נפש ואין לאף אחד הזכות להחליט אלו חוקים הוא יכבד ומאלו חוקים הוא יתעלם.

כח:
רשב"ג גם רואה "אמת" (או שלמות של יושר והגינות) כצורך מוקדם ואבסולוטי להנהגת המדינה היהודית. אך לפעמים מאוד קשה לקבוע היכן האמת, וייתכן שנוכל לשאוף רק לשלמות היושר וההגינות. ושמא רק אצל האלהים יש אמת צרופה. בגמרא [שבת נ"ה ע"א] רושמים כך:

דאמר רבי חנינא: "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת."

כט:
כבר הרחבנו את היריעה על הברכות ששופעות מן השלום [ראה אבות 056 והשיעורים העוקבים.] ולכן לא אחזור כאן על הדברים. סיכמתי את אותם השיעורעם כך באבות 059:

הדרישה לרדוף אחר השלום ואחר הצדק כה ראשונית שהיא זקוקה רק לביטוי חד פעמי [בתורה]. מצד שני, הברכות שאותן מביא השלום מוזכרות אין ספור פעמים. בתורה [ויקרא כו ו] הקדוש ברוך הוא מבטיח שתמורת 'התנהגות טובה' מצד ישראל יבוא קציר מוצלח, עושר ואושר וכיוצא באלו ברכות. ואז הוא מוסיף: "ונתתי שלום בארץ." על מילים אלה מוסיף רש"י פירוש בן אל-מוות (שאותו הוא מצא בספרא): אם אין שלום אין כלום!

ל:
הפסוק שמובא בסוף דבריו של רשב"ג במשנתנו בכתבי-יד אחרים בא מזכריה פרק ח' פסוק טז. אין כל וודאות שרשב"ג התכוון לכך שפסוק זה יהיה חלק מתורתו במשנה זו, אך נוכל להיות סמוכים ובטוחים שהוא מאשר ואוהד את דברי הנביא:

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם, וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ; כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי – נְאֻם ה': [זכריה ח טז-יז]

לא:
וכעת הגענו לסופו של הפרק הראשון של מסכת אבות – שהשתרע על פני יותר משמונים שיעורים! בשיעורנו הבא, אם ירצה השם, נתקדם לפרק השני.

נא לשים לב:

למרות כך שאני בחופשה אני מקווה לשגר שיעורים רבים ככל האפשר בסידרה זו. סלחו-נא לי אם פה ושם אינני מצליח לעמוד בכוונותי הכנות .

בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני, רביעי וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


דילוג לתוכן