דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H079

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט

כ' במרחשון ה'תשס"ה / 4 בנובמבר 2004 (אבות 079)


Bet Midrash Virtuali
מסכת אבות, פרק א', משנה י"ח (חזרה):

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד – עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם":

הסברים (המשך):

יב:
עם צבאו בר כוכבא התחיל את מתקפתו, והשתלט על הארץ טיפין-טיפין. הוא השתלט על מבצר אחרי מבצר, עיר אחרי עיר. שוב היו היהודים עצמאיים! בירושלים במקום אשר שם בעבר עמד בית המקדש המפואר הקימו מזבח לקדוש ברוך הוא. כמו כן, התחילו בבנית חומה סביב ירושלים. על אף שמחה חדשה זו ליהודים, ידע בר כוכבא שהרומאים מתכננים את המתקפה שלהם, ולכן המשיך באימון צבאו. כמובן, בר כוכבא צדק. אדריאנוס הביא מצביא בעל שם עולמי כל הדרך מבריטניה הרחוקה כדי לנהל את המלחמה נגד היהודים. כך הועבר יוליוס סווירוס מתפקיד של מניעת חדירה של הסקוטים אל תוך אנגליה לתפקיד של דיכוי מרד היהודים במזרח התיכון.

יג:
הרומאים התחילו במתקפת הנגד שלהם. הם אימצו אותה הטקטיקה שעלתה להם כל כך יפה בדיכוי המרד הקודם, שישים שנה קודם לכן: הם לא תקפו בקרב אחד גדול, אלא השתלטו גם הם על הארץ עיר אחרי עיר. כך ניצחו קבוצות קטנות יחסית של מורדים שהגנו על עריהם. הרומאים החזירו לשלטונם הן את הגליל והן את ארץ יהודה, ולבסוף הצבא הרומאי דחף את בר כוכבא אל תוך עיר מבצר בשם ביתר. בתשעה באב (4 באוגוסט) בשנת 135 לספירה נפלה ביתר לרומאים. בתלמודים יודעים לספר שכחצי מליון יהודים נמצאו הרוגים בתוך ביתר ובסביבתה; ללא ספק יש כאן גוזמה. אלפי גברים נמכרו כעבדים או ברחו למדינות אחרות. את בר כוכבא עצמו מצאו הרוג בחזית.

יד:
אדריאנוס הבין שהיהודים לעולם לא יראו ברומא את עירם, ושתמיד יתייחסו לרומאים כאל רודנים זרים. הוא השלים את בניית העיר שנקראה Aelia Capitolina [איליה קפיטולינה], שעמדה על תלה של ירושלים. יתר על כן, אדריאנוס גזר עוד גזרות נגד היהדות: האיסור על קיום ברית המילה נשמר; והוסיף עליו איסור שמירת השבת וקביעת הלוח העברי. כמו כן הוא אסר על תלמוד תורה. בקיצור, אדריאנוס הוציא את היהדות מחוץ לחוק.

טו:
איסור אחרון זה – איסור תלמוד תורה – הוא מה שגרם בסופו של דבר למותו של רבי עקיבא. החכם הזקן – וכבר היה בן תשעים שנה ויותר! – לא היה מסוגל לדמיין לעצמו עולם יהודי שבו אין ברית המילה, אין שבת ואין תורה. לכן, על אף העובדה שמי שיעבור על החוק צפוי לעונש מוות הוא סירב להפסיק מללמד תורה ברבים. ידועה היטב השיחה שמובאת בגמרא [ברכות ס"א ע"ב] שניהל עם אחד מאוהדי הרומאים:

בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה, "עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות?" אמר לו [עקיבא לפפוס], "אמשול לך משל. למה הדבר דומה? – לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם, 'מפני מה אתם בורחים?' אמרו לו, 'מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם.' אמר להם, 'רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם?' אמרו לו, 'אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות; לא פקח אתה אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!' [אמר רבי עקיבא:] אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה [דברים ל כ] 'כי הוא חייך ואורך ימיך' כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה!" אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים.

טז:
בגמרא [ברכות ס"א ע"ב] גם מספרים איך נדון למוות רבי עקיבא על-ידי בן שיחו לשעבר, טיניאוס רופוס. החכם המפורסם הוצא להורג כשהיה בשנות התשעים של חייו בקיץ של שנת 136 לספירה, ובעצם מותו מסמל את סופו של מרד בר כוכבא. כמעט כל החכמים הגדולים כבר מתו. בגמרא [עבודה זרה ח' ע"ב] מזכירים נסיון הרואי אחד למנוע את סופה של הרבנות בארץ. רבי יהודה בן בבא התעלם מהחוק שאסר על הסמכת חכמים חדשים ובמקום הסתר הוא הסמיך חמישה תלמידים: את רבי מאיר, את רבי יהודה בר עילאי, את רבי יוסי בן חלפתא, את רבי שמעון בר יוחאי ואת רבי נחמיה. אבל הרומאים עלו על עקבותיו.

אמר להם, "בני, רוצו!" אמרו לו, "רבי, ואתה מה תהא עליך?" אמר להם, "הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין." אמרו: לא זזו משם [הרומאים] עד שנעצו לגופו שלוש מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה.

כך שרד קומץ חכמים להמשיך את פועלה של הסנהדרין. וכך היו הנסיבות החדשות שבהן התחיל אותו רבן שמעון בן גמליאל שבמשנתנו לשבת בראש הסנהדרין.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

במשנה י"ז הבאנו את תורתו של רשב"ג: "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה".

אל ספורר כותב:

לימדתי את המשפט הזה לתלמידים שלי ולנכדים שלי כדי להדגיש שעל אף שהלימוד הוא נחוץ אינו מספיק. השתמשתי במילים אלה כדי להצביע על כך שהמעשה הקיומי הוא מה שקובע את אישיותו של האדם ולא מצב לימודו. ניתן לשבת וללמוד תורה כל היום כולו, אבל אם זה כל מה שהם עושים אזי אותו מעשה קיומי מגדיר את אישיותם.

נא לשים לב:

למרות כך שאני בחופשה אני מקווה לשגר שיעורים רבים ככל האפשר בסידרה זו. סלחו-נא לי אם פה ושם אינני מצליח לעמוד בכוונותי הכנות .

בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני, רביעי וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


דילוג לתוכן