דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H075

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט

י"ב במרחשון ה'תשס"ה / 27 באוקטובר 2004 (אבות 075)


Bet Midrash Virtuali
היום חל היאהרצייט התשיעי של יצחק רבין ז"ל. אני מוסיף כאן את השורה שנוספה לכל שיעור של חוג לימוד משניות ע"ש רבין במשך כל אותה השנה הראשונה:

הריני לומד/ת משניות לעילוי נשמתו של יצחק בן רוזה ונחמיה ז"ל

כמו כן, אולי תרצו לעיין בשיעור שכתבתי (באנגלית) לרגל יום השנה הראשון להירצחו של יצחק רבין ז"ל.

מסכת אבות, פרק א', משנה י"ז (חזרה):

שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:

הסברים (המשך):

י:
אימרה אחת מאוד מפתיעה שנמצאת במשנתנו היא זו של רבן שמעון בן גמליאל ש-"לא המדרש עיקר אלא המעשה". יש לשים לב כאן שרשב"ג נוקט במלה 'מדרש'. כשהתחלנו ללמוד מסכת זו שמנו לב לכך, שכאשר החכמים הדגישו שהשיטה של 'מדרש התורה' (שכל כך הרגיזה את הצדוקים) הינה ראויה ונחוצה, נולדה למעשה תנועת הפרושים. שיטה זו פותחה מאוד על-ידי שמעיה ואבטליון וסודרה וסווגה על ידי תלמידם הלל הזקן. (ראה אבות 050 לשם הערות נוספות של השיטה של 'מדרש התורה'.) אם כן, מאוד מפתיע שכאן אנחנו מוצאים את רשב"ג 'משמיץ' – אם כי במונחים מינוריים ביותר – את שיטת המדרש.

יא:
כעבור חמישים שנה אחרי מותו של רשב"ג אנחנו מוצאים בגמרא [קידושין מ ע"ב] דיון באותו הנושא שהתנהל בין כמה וכמה חכמים.

וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד. נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר 'מעשה גדול'. נענה רבי עקיבא ואמר 'תלמוד גדול'. נענו כולם ואמרו 'תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה'.

לא פעם ולא פעמיים הציעו מי שהציעו שהחטא הגדול ביותר ביהדות הוא אי-ידיעה (ונשוב לרעיון זה כשנדון במשנה מסוימת בפרק ב'). אין אדם מסוגל לקיים את המצוות כדבעי אם אינו מכיר אותן או איננו מבין אותן. אם כן, 'תלמוד' – מדרש – מהווה הקדמה חיונית לקיום המצוות – 'מעשה'.

שאלות ותשובות:

בשיעור האחרון הערתי כמה הערות על הקשיים שיש להלכה בשיטה הדמוקרטית, ובמיוחד לגבי לשון הרע. שלושה (עד כה) שלחו לי הערות על הערותי. ההערה הראשונה באה מאת ג'ים פלדמן. אני חייב להודות שלא הבנתי את המשמעות של כל מה שהוא כתב הואיל ואינני אמריקאי ולכן אינני מעורה בהיבטים הסתומים יותר של המשטר האמריקאי שאליו הוא מתיחס. וזה מה שכתב לי:

קראתי את הפסוקים על לשון הרע בענין רב היום, כי אמש הסתכלתי בדיון האחרון בין שני המועמדים. אני מבין את הענין שהביא אותך לומר למועמד המקומי: "בסדר, הוא לא כל כך טוב; תגיד לי מדוע אתה יותר טוב" – אבל לטעמי הפשטות של ההגדרה של לשון הרע לפי הפסוק איננה משכנעת בדיון בפומבי. שקרי יאמר "עצם הדבר שהכנסתָ אותנו למלחמה בעירק כשאיננו מצוידים לנצח בשלום הוביל אותנו לאסון" חיוני ביותר לתהליך. בוש מיד ניסה לכפור באשמה ואמר משהו על הענקת דמוקרטיה לעירק. ההבדלים בין שני המועמדים הראו לנו בדיוק מה שחיפשנו. קרי גם המשיך לומר, במשך שתי הדקות שכללי הדיון הקצו לו, איך הוא היה פועל באופן שונה. במהלך שלושת הדיונים כמה מן ההאשמות של המועמדים היו לא נכונות, אבל היו דוגמאות מעטות בלבד בשני הצדדים {בדיונים) של התקפות אישיות.

באופן כללי, חוקי ארה"ב מבדילות באופן ברור בין דמויות ציבוריות לבין דמויות פרטיות. על פי אותה ההבדלה, יש אפשרויות רבות מאוד לומר ולכתוב לשון הרע, אבל אם תרוץ למשרה ציבורית אין לך את מי להאשים אלא את עצמך. אחד מהמקרים המענינים יותר לגבי לשון הרע וההגדרה מיהי דמות ציבורית היתה תביעתו של וורנר וון בראון נגד המשורר הסאטירי טום להרר. בשירו על וון בראון היתה לו המשפט המרושע והמצחיק הזו:

כשהטילים עולים כלפי מעלה,
למי איכפת היכן הם נופלים.
זה לא ענייני,
אומר וורנר וון בראון.

(ובביצוע ההיגוי של שמו של המדען ברור מאוד.)

באותה העת וון בראון היה אחד מן הסגל במחסן הנשק ברדסטון במדינת אלבמה, והיה עובד בתכנון טילים הן לצבא והן לתוכנית החלל. ושומו שמים, הוא גם היה אזרח של ארה"ב. בית המשפט החליט שהוא היה אזרח פרטי; מהרגע שזה נקבע לטום להרר לא היתה טענה מתקבלת.

אני משיב:

כשאני מסתמך על מה שהוא כתב בלבד אינני בטוח שג'ים הבין מה שרציתי לומר. זה מתגלה לי באופן שג'ים שיכתב את מה שאמרתי למועמד המקומי: לא אמרתי, "בסדר, הוא לא כל כך טוב; תגיד לי מדוע אתה יותר טוב". מה שכתבתי היה כך: "הוא התחיל בכך שהוא ביקש לספר כל מה שלא היה בסדר אצל המועמדים האחרים והמדיניות שלהם. בנימוס קטעתי אותו וביקשתי ממנו לדבר על מעלותיו הוא ועל תוכניותיו הוא אם ייבחר, ולא על המגרעות של אחרים." במלים אחרות, ביקשתי ממנו לא לדבר כלל על המועמדים האחרים אלא להתרכז בתוכניותיו הוא בלבד. ג'ים מביע את דעתו שבמהלך "שלושת הדיונים כמה מן ההאשמות של המועמדים היו לא נכונות". מאוד יכול להיות שהוא צודק; אבל אפילו אם כל מה שאמרו המועמדים היה האמת לאמיתה אין פירוש הדבר שלא נאמרה לשון הרע! אומנם כן, כשג'ים מסביר עד כמה הדיונים עזרו לאזרח המצוי להבחין בין שני המועמדים הוא גם מסביר – שלא בכוונה – מדוע השיטה הדמוקרטית כורכת בחובה מן ההכרח לשון הרע.

הקטעים המעטים באופן יחסי ממערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב ששודרו במדינת ישראל הביאוני לחשוב שהיו מקרים רבים מאוד של דברים שנאמרו שמטרתם היחידה היתה להשמיץ. מבחינה הלכתית, נאומו של ביל קלינטון בפילדלפיה שלשום (יום ב') היה רצוף לשון הרע, והשיטה הדמוקרטית הופכת את התופעה לבלתי נמנעת. אולם, אני חייב להודות שהנימה של מה ששודר כאן בישראל היתה נקיה בהשוואה עם השימוש הארסי של לשון הרע בכנסת ישראל על ידי כל חברי הכנסת, ובוודאי כולל הדתיים שביניהם.

אביא יותר מהערותיכם על השיטה הדמוקרטית ועל לשון הרע בפעם הבאה.

נא לשים לב:

למרות כך שאני בחופשה אני מקווה לשגר שיעורים רבים ככל האפשר בסידרה זו. סלחו-נא לי אם פה ושם אינני מצליח לעמוד בכוונותי הכנות .

בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני, רביעי וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


דילוג לתוכן