Avot-H073

א:
ברור שהחכם שבמשנתנו הינו רבן שמעון בן גמליאל. אולם, כפי שזכור לנו, בתוך מסגרת הזמן המיוצגת במסכת אבות היו שני חכמים בעלי אותו השם. הראשון מת מוות אלים במלחמה הגדולה נגד הרומאים, בסביבות שנת 68 לספירה; השני היה פעיל בתקופה שאחרי כשלון מרד בר-כוכבא בעשורים האמצעיים של המאה השניה לספירה. אין סיבה טובה להטיל ספק בכך שהחכם של משנתנו הוא אותו רבן שמעון שהיה בנו של אותו רבן גמליאל שהיה החכם במשנה הקודמת.

ב:
רבן שמעון בן גמליאל היה אדם אמיץ ביותר והוא היה לאחד המנהיגים במרד נגד הרומאים. אף-על-פי שיוסף בן מתתיהו היה לו למתנגד חריף, ההיסטוריון הבוגד מודה בפה מלא שרבן שמעון היה מנהיג מהסוג שהיה יכול להביא את המרד לסיום מוצלח אם היה שורד. (בחודשים הראשונים של המרד יוסף בן מתתיהו קיווה להיות המנהיג של המורדים; סיכויו להשיג מטרה זו נפגמו מאוד כשרבן שמעון בן גמליאל – רשב"ג – עשה שותפות עם מנהיג צדוקי, אחד בשם ענן, כהן גדול לשעבר. לא ברור אם שותפות זו נועדה לאחד את העם למאמץ מלחמתי מאוחד או שמא היא היתה תכסיס לבלום את התקדמותו של יוסף בן מתתיהו.) לפי הכתוב במסכת 'אבל רבתי' רשב"ג הוצא להורג על ידי הרומאים (ובכך היה אחד מ'עשרה הרוגי מלכות' שעל אודותיהם אנחנו לומדים בתפילת המוספים של יום הכיפורים). אך דעה אחרת, שנרצח על-ידי בני בריתו במרד שהתנגדו למתינותו בעשיית מלחמה, גם היא סבירה מאוד.

ג:
נוכל, אולי, לקבל תמונה כלשהי של האדם אם נעיין באופן שבו הוא טיפל בבעיה כלכלית אחת בעת שלום. נשים שילדו נדרשות להביא לבית המקדש שני יונים כקורבן תודה. נראה שרוב הנשים היו משהות את הבאת קורבנות אלה, והיו מביאות כמה זוגות יונים ככיסוי לכמה לידות בבת אחת, בזמן ביקור משפחתי בירושלים – קרוב לודאי כשהמשפחה בילתה תקופת החגים בעיר הקודש. כפי שלמדנו במסכת תמיד, ברחבה הראשית של בית המקדש היה שוק שבו, לנוחות הציבור, ניתן היה לקנות חיות ועופות שנועדו להקרבה. המשנה [כריתות א ז] מספרת שבהזדמנות אחת תגרים חסרי מצפון העלו את המחיר של צפורים אלה בשיעור בלתי הוגן להדיה; וכך אישה שהיתה צריכה להביא קורבנות עבור כמה לידות מצאה את עצמה במצב כלכלי קשה מאוד. וכמובן שהעלאה זו של המחירים באופן מלאכותי היתה בלתי הוגנת ובלתי מוסרית. רשב"ג החליט שהדרך היחידה לתקן את המצב היתה להכות בתגרים אלה במקום הכואב ביותר: בכיס. הוא אמר,

לפני סוף היום ירדו המחירים פלאות וניתן היה לקנות שני יונים בעלות נמוכה מהעלות בבוקר בכ-75%.

ד:
נדמה שהיה אדם אתלטי מאוד. בגמרא [סוכה נ"ג ע"א] מסופר כך:

ה:
מבחינה היסטורית קרוב לודאי שיש להבין את המשפט הראשון שבמשנתנו על רקע מדיניות אישית של זהירות שאימץ רשב"ג לעצמו בשנים הסוערות והגועשות של המרד הגדול. כשמלחמת-פנים של מנהיגי המרד היתה עקובה מדם ממש ודאי שהיה הגיוני ביותר שאחד המנהיגים יאמץ לעצמו מדיניות של "מלה בסלע – שתיקה בתרי" [דהיינו: אם מלה אחת שווה שקל השתיקה שווה שני שקלים]. אם זאת היתה הסיבה שדרבנה אותו לאמץ מדיניות של שתיקה היא לא הועילה "לגוף טוב", שהרי בסופו של דבר הוא נרצח – או על ידי שותפיו למרד או על ידי הרומאים.

המשך יבוא.