Avot-H067

י:
אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה. זה באמת נשמע כמו דבריו של אדון כפרי שאינו רגיל לדרכי העירוניים ושאינו מעריך אותן במיוחד; של מי שרגיל לתת פקודה קצרה וברורה למשרתיו והם מצייתים לה מיד. כאלה היו ההרגלים הצנועים של בעלי האחוזות שהיוו חלקו הגדול של אותו פלד של תנועת הפרושים ששמאי היה נציגו הראשי.

יא:
רבי נתן [יג ג] מביא דוגמאות נחמדות של התנהגות כזו (והיפוכה) מתוך המקרא.

1. אברהם אבינו מקבל את פני שלושת אורחיו המיוחדים [בראשית יח] ומציע להם רק מעט: לחם ומים [פסוקים ד-ה]; אך כשהוא מגיש להם את האוכל הוא בעצם סעודה שלימה של בשר בקרת עוגות, חמאה וחלב [פסוקים ו-ח].
2. עפרון החיתי [בראשית כג] מציע לאברהם את הטובים שבמקומות קבורה ('מבחר קבקינו') ללא כל תמורה בכלל [פסוק יא]; אולם, כשאברהם עומד על תשלום נאות עפרון דורש ממנו את הסכום המלכותי של ארבע מאות שקל [פסוק טו].

אברהם אמר מעט ועשה הרבה, עפרון אמר הרבה ועשה מעט.

יב:
וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. האם יכול להיות משפט יותר מתאים מזה כדי לשלול אחת ולתמיד את התמונה של שמאי סר וזועף? סיפורי ילדים עשו עוול לחכם זה במשך הדורות. רבי נתן [יג ד] מביא דבר תורה מאלף על ערכו של חיוך:

יג:
קשה לי לא להרגיש מקורה של התמונה הלא צודקת של שמאי כחכם כועס באי הבנה של אותו סיפור מוכר על שלושה לא-יהודים שביקשו להתגייר. הסיפור בגמרא [שבת לא ע"א] מספר שהגר הראשון רצה לששמאי יאשר שהוא יכול להיות יהודי טוב אפילו אם הוא דוחה תורה שבעל פה. זאת היתה עמדתם הבסיסית של הצדוקים! יתר על כן, הגוי הזה הפריע לשמאי כשאחרון זה היה במקום עבודתו – כנראה היה פועל פניין או אדריכל – ושמאי 'דחפו באמת הבניין שבידו'. שמאי לא היה בעל מזג כועס: הוא היה מלא התמרמרות צודקת! הגוי הזה ידע די כדי לדעת להבחין בין פרושי לצדוקי ובכל זאת ביקש להטיל ערכי הצדוקים על מנהיגם של הפרושים! כבר התקבלה ההלכה ששום אדם לא יכול להתגייר אם העמידו תנאי קטן שבתנאים לגבי היהדות בכללותה. שמאי הרגיש שאדם זה מלעיג עליו ועל תורתו.

הסברים דומים ניתן לתת לשני הסיפורים האחרים שבאותו המקור.

באבות 061 כתבתי: ולכן 'מי שאינו מוסיף' לידיעותיו התורניות ימצא תוך זמן קצר מאוד שבעצם הוא הפחית מהן; שהרי עקב כך שאיננו מעודכן, כביכול, איננו מסוגל עוד לתפקד כיהודי כמו מי שהתמיד בלימודו.

אמנון רונאל חלק על דעתי והציע שאפשר להיות יהודי טוב (ושמרן) גם בלי להתעדכן בפירושי "האופנה האחרונה".

השיבותי לו וניסיתי להראות שלא כך הדבר, הרי אם מישהו לא התמיד להתעדכן בידיעותיו בתורה אין הוא מסוגל להיות היהודי הטוב שהוא כמה להיות. הוא יענה על הקריטריון של 'יהודי טוב' שהיה תקף אתמול, בשבוע שעבר, בשנה שעברה, במאה הקודמת. אך לא לפי אלה שתקפים היום. כעת דיוויד ביירד כותב כדי לתמוך בעמדתי עם שתי דוגמאות מן החיים:

שוחחתי היום עם מישהו על למה עלינו להבדיל בין מאכלי דג לבין מאכלי בשר, על ההלכה שאסור לאכול דגים ובשרים יחד. בדקתי ומצאתי שבאמת בתקופה עתיקה ובימי הביניים חשבו שאכילת דגים ובשרים יחד לא היה מעשה בריא, ולכן הדבר נאסר על פי ההלכה היהודית. היום יש הבדלי גישה בסברה ובמעשה שהרי היום אני יודעים שאין סכנה בריאותית כשאוכלים את שני המאכלים כאחד, אבל בכל זאת הדבר אסור על פי הגמרא ועל פי שולחן ערוך. באותו הקשר, קהילות יהודיות רבות אוסרות על העישון כי מחקרים מראים שהעישון אינו בריא. אם כן, באמת צריכים להמשיך ללמוד תורה כדי לדעת איך לשמור על מצוותיה.