Avot-H059
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק א', משנה י"ב (חזרה):
הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:
הסברים (המשך):
כט:
הלל לא היה אחד מאותם האנשים המדקלמים אמיתות גדולות אבל הם עצמם אינם מתנהגים לפי מה שהם מלמדים. אחד הצרכים המקדימים ליצירת שלום ולשמירה עליו – שלום בין יחידים כמו בין לאומים – הוא סבלנות גדולה, שהיא צמודה לענוותנות אמיתית. הלל היה – והנו עדיין – ידוע ברבים כענוותן גדול. סיפור אחד, שהוא מצחיק קמעא, על אודות ענוותנותו של הלל ועל סבלנותו מובא באבות דרבי נתן טו ב. הא לנו אותו הסיפור:
מעשה בשני בני אדם שעמדו והמרו זה את זה וזה את זה בד' מאות זוז [דינרים]. אמרו, "כל שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז." הלך אחד מהם [אצל הלל] ואותו היום ערב שבת היה עם חשיכה, וקא חייף רישיה [והלל היה חופף ראשו]. בא [המהמר] וטפח לו על הדלת. אמר, "היכן הלל, היכן הלל!?" נתעטף [הלל] ויצא לקראתו. אמר לו, "בני, מה אתה צריך?" אמר לו [המהמר], "שאלה אני צריך לשאול."
אמר לו [הלל], "אמור [לי את שאלתך]." אמר לו, "מפני מה עיניהם של תדמורים תרוטות?" אמר לו [הלל], "מפני שדרין בין חול במדבר ובאות רוחות ומפזרות אותו על עיניהם; לפיכך עיניהם תרוטות." הלך [המהמר] והמתין שעה אחת וחזר וטפח לו על הדלת; אמר, "היכן הלל, היכן הלל!?" נתעטף [הלל] ויצא [לקבל את פניו]. אמר לו, "בני מה אתה צריך?" אמר לו, "הלכה אני צריך לשאול." אמר לו, "אמור." אמר לו, "מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות?" אמר לו, "מפני שהם יושבין עם בצעי המים ובכל יום ויום הם הולכים במים לפיכך רגליהם רחבות." הלך [המהמר] והמתין שעה אחת וחזר וטפח על הדלת; אמר, "היכן הלל, היכן הלל!?" התעטף [הלל] ויצא [לקבל את פניו]. אמר לו, "מה אתה צריך לשאול?" אמר לו, "הלכה אני צריך לשאול." אמר לו, "אמור." אמר לו, "מפני מה ראשיהם של בבליים ארוכים?" אמר לו [הלל], "בני, הלכה גדולה שאלת. לפי שאין שם חיות [מילדות] פקחות: כשנולד הולד מגדלות אותם על אברים של עבדים ושל שפחות, לפיכך ראשיהם ארוכות; אבל כאן [בארץ ישראל] שיש חיות פקחות, כשנולד הולד מגדלות אותו בעריסה ומשפשפות את ראשו; לפיכך ראשיהם סגלגלין." אמר לו[המהמר], "איבדת ממני ד' מאות זוז!" אמר לו [הלל], "כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז והלל אל יקפיד [על כבודו]":
ל: הרבה יותר מוכר הסיפור על איך ששלושה נוכרים – לא יהודים – הקניטו את הלל ואת שמאי עם דרישותיהם המוגזמות בקשר עם גיורם. מסופר בגמרא [שבת ל"א ע"א] שגוי אחד פנה לשמאי וביקש ממנו לגייר אותו בתנאי שלא יתבקש לקבל את הרעיון של תורה שבעל פה. שמאי גרש אותו בשצף קצף. אך הלל הסביר לו בסבלנות יוצאת דופן שלבקשתו אין רגליים בהגיון. [את הסיפור הזה סיפרנו בהרחבה בשיעור קודם: אבות 003, הסבר מס' יד.] נוכרי אחד ביקש להתגייר בתנאי שהחכם ילמד אותו את התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת! שמאי גרש אותו בכעס אבל הלל בא לקראתו עם אימרה בת אל-מות:
דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא לך אל תעשה לזולת], זו היא כל התורה כולה ואידך [וכל השאר] פירושה הוא."
המקרה השלישי נסוב על לא-יהודי שביקש להתגייר בתנאי שימנו אותו כוהן גדול! שמאי כמובן דחה את בקשתו, אבל הלל, עם סבלנות גדולה מאוד, הביא אותו אט-אט להבין שבקשתו לא היתה ברת ביצוע. הסיפור בגמרא מסתיים כדלהלן:
לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד. אמרו, "קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם [עולמה של תורה]; ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה":
שאלות ותשובות:
בקשר עם הדיון על אורות הרדיפה אחר השלום, נועה רז כותבת:
מצד אחד ישנה הגישה הטוענת ששלום יבוא עם ביאת המשיח, מהצד השני, "בקש שלום ורדפהו". האם ישנם במקרא או בהלכה רמזים נוספים המצביעים על רדיפת השלום כהליך אקטיבי בו אנו מחוייבים? אני משיב: עצם הדבר שדרישה נדרשת רק פעם אחת אינו מלמד שאותה הדרישה פחות 'דרישתית', ועצם הדבר שאותה דרישה דתית נדרשת כמה וכמה פעמים אינו מלמד שהיא יותר 'דרישתית'. המצווה על ייחוד – להאמין שיש רק אל אחד – מופיע רק פעם אחת בתורה [דברים ו ד], ואילו מצוות התפילין מופיעה ארבע פעמים. אינני חושב שנכון יהיה להסיק מכך שהאחרונה חשובה יותר מהראשונה! הדרישה לרדוף אחר השלום ואחר הצדק כה ראשונית שהיא זקוקה רק לביטוי חד פעמי. מצד שני, הברכות שאותן מביא השלום מוזכרות אין ספור פעמים. בתורה [ויקרא כו ו] הקדוש ברוך הוא מבטיח שתמורת 'התנהגות טובה' מצד ישראל יבוא קציר מוצלח, עושר ואושר וכיוצא באלו ברכות. ואז הוא מוסיף: "ונתתי שלום בארץ." על מילים אלה מוסיף רש"י פירוש בן אל-מוות (שאותו הוא מצא בספרא): אם אין שלום אין כלום! השלום אינו דבר שירד מן השמים בדרך נס בימות המשיח: על בני אדם להביא את השלום – היום, היום הזה ממש. הודעה:
השיעור הבא יהיה ביום ד', ח' באלול / 25 באוגוסט.
|