שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:
שליטה רומאית על יהודה נוסדה לראשונה על-ידי גנאיוס פומפיוס. הוא תבע את זכות המנצח להיכנס למקדש, ואירוע זה הוליד את הדיעה שלא היה שם כל דימוי של האל – המקדש היה ריק וקודש הקודשים היה ללא דייר.
הוא יצא משם ואמר שהוא לא מבין מה כל כך מענין לגבי המקדש; הוא סתם חדר ריק!
ח:
אולם, פומפיוס העריך ששלטון ישיר על יהודה מרומי לא יהיה מעשי, ולכן הוא מינה את יוחנן הורקנוס "אתנארך" בנוסף על תפקידו ככוהן גדול. ניתן לתרגם תואר זה "מנהיג לאומי" – או משהו כזה. איך שנסתכל במצב יוחנן הורקנוס כעת היה לבובה רומאית ויהודה היתה למדינת-תלות של רומי. אבל היו עוד מאתיים שנה של מתח בלתי פוסק, אלימות, שפיכות דמים, מרד ומלחמה לפני שהרומאים יכלו לטעון שהשתלטו באופן טוטאלי על יהודה.
ט:
עכשיו, עוד יותר משבעבר, שיוחנן הורקנוס הפגין את היעדר ההבנה הפוליטית שאפיינה את ניהולו את ענייני המדינה – חיסרון שבו הבחינו הוריו מבעוד מועד. ייתכן שהטעות בעלת המשמעות הגדולה ביותר עבור ההיסטוריה הישראלית היתה בחירתו של יועץ ראשי.
י:
אחרי שכבש את ארץ אדום פומפיוס הנהיג שם "אתנארך" [שליט תלוי] בדיוק כפי שהוא הנהיג ביהודה. האדם שאותו הוא מינה כמושל באדום היה איש בשם אנטיפס. לאנטיפס היה בן בשם אנטיפטר. לאנטיפטר היתה השפעה גדולה ביהודה בתקופה של יהודה אריסטובולוס, יוחנן הורקנוס ופומפיוס. השפעה זו באה לו הודות לתפקידו של אביו. בזמן מלחמת האחים בין אריטובולוס והורקנוס אנטיפטר הבחין בהזדמנות הגדולה שלו והחליט להיות גורם ההשפעה הגדולה ביותר כל חייו של יוחנן הורקנוס. כשהמתח בין שני האחים היה בשיאו אנטיפטר צידד עם יוחנן הורקנוס. כך היה, איפה, שכאשר יוחנן הורקנוס היה לאתנארך ביהודה הוא מינה את אנטיפטר כשר-על במדינה. בינתיים, אנטיפטר נשא אישה בשם קיפרוס, בתו של ערבי רם-מעלה. היא ילדה לאנטיפטר ארבעה בנים: פצאל, הורדוס, יוסף, פרוראס, ובת אחת, שלומית.
יא:
לא עבר זמן רב ומלחמת אחים פרצה בין הרומאים. בגלל אנטיפטר יוחנן הורקנוס תמך בפומפיוס. (יוליוס קיסר שיחרר את יהודה אריסטובולוס מכלאו ברומי ושלח אותו יחד עם שני לגיונות כדי להרים את נס המרד ביהודה, אבל כעבור זמן לא רב יהודה אריסטובולוס הורעל ולא הצליח לממש את התוכנית.) אחרי שיוליוס קיסר הכניע את פומפיוס בשנת 48 לפני הספירה אנטיפטר פעל בעורמה: הוא בא לפני קיסר כדי לעזור לו כשהמצביא הרומאי מצא את עצמו בתסבוכת גדולה באלכסנדריה. קיסר היה אסיר תודה עד כדי כך שהוא העניק שוב לאנטיפטר את התואר של שר-על ביהודה. קיסר גם העניק לו אזרחות רומית ונתן לו את הזכות לגבות מסים בשם רומי. אנטיפטר עצמו קיבל פטור מתשלום מסים אישיים כלשהם.
יב:
כעת אנטיפטר נסע בכל יהודה כדי לשים קץ לבעיות וכדי לשכנע את העם שישמור אמונים ליוחנן הורקנוס. אבל בתוככי עצמו הוא הרגיש שיוחנן הורקנוס לא היה מסוגל לשלוט ביהודה ולכן אט-אט הוא ריכז כוח בידיו הוא. הוא מינה את בנו פצאל כמושל ירושלים ובנו השני, הורדוס, כמושל בגליל. בינתיים, בשנת 44 לפני הספירה, נרצח יוליוס קיסר וקסיוס, אחד המתנקשים, בא למזרח התיכון ותבע תמיכה. לאנטיפטר וליוחנן הורקנוס לא היתה ברירה אלא לתמוך בו והם גבו מסים רבים כדי לעזור לקסיוס במלחמתו במרקוס אנטוניוס. אבל היהודים מצדם כעסו מאוד על מדיניותו הפרו-רומאית של אנטיפטר. בשנת 43 לפני הספירה אנטיפטר הורעל ומת.
המשך יבוא.
באבות
041 כתבתי:
על הבעל לדעת שכל נכסיו ("אפילו גלימה שעל כתפיי") משועבדים לסכום המובטח בכתובה. כך יחשוב פעמיים ואף שלוש פעמים לפני שיגרש את אשתו.
יהודה וויסן כותב:
אבל סכום הכתובה, בדרך כלל 200 זוז, לא הסתכם בכל-כך הרבה כסף. כך שיהיה תריס בפני גירושין רק עבור העניים.
אני משיב:
אין זה נכון. הסכום של 200 זוז היה הסכום המזערי שמותר על-פי ההלכה לכתוב בכתובה. למדנו במסכת פאה שסכום זה גם היה מה שהיום אנחנו מכנים "קו העוני", ומותר לנו לסבור שהיה זה סכום שישמור אשה שאין לה אמצעים אחרים מעל לקו העוני במשך שנה אחת. את מאתיים הזוז היה נהוג להגדיל משני מקורות נוספים: הבעל היה תורם סכום נוסף ('תוספת') ואביה של הכלה היה תורם 'נדוניה'. שני הסכומים האלה היו נושא למשא ומתן לפני הנישואין. כל זמן שחי הזוג בשלום בית הבעל היה רשאי לראות את הסכום הכולל של הכתובה כמו 'כסף בבנק'; אם יגרש את אשתו היה עליו להיזכר שכל הכסף הזה היה בעצם הלוואה שיידרש להחזיר לאשתו.
