Avot-H039
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק א', משנה ח':
יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶךָ כְּזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:
הסברים:
א:
כעת הגענו עד לשנים המאוחרות יותר של מלכות ינאי המלך – משנת 90 לפני הספירה בקירוב עד אחרי מותו בשנת 76 לפני הספירה. ומותר להוסיף את שנות מלכותה של זו שמלכה אחריו, שלומציון אלכסנדרה, 67 – 76 לפני הספירה. בסך הכול, תקופה של כעשרים וחמש שנים. ב:
תנו רבנן: שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך – הראשונים היו נשיאים ושניים להם אבות בית דין; דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: יהודה בן טבאי אב בית דין ושמעון בן שטח נשיא.
כדי להבין טוב יותר את המושג "לסמוך" בהקשר זה ראה אבות026, הסבר מס' 6.
ד:
כִּי-יָקוּם עֵד-חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה: וְעָמְדוּ שְׁנֵי-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם: וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד-שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו: וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא-יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ:
במלים אחרות: אותו העונש שהיו מטילים על הנאשם אם היה נמצא אשם בגלל העדות השיקרית של שני העדים שזממו את הרשעתו, אותו העונש יש להטיל על העדים הזוממים.
ה:
תנו רבנן: אמר רבי יהודה בן טבאי: "אראה בנחמה [לשון שבועה] אם לא הרגתי עד זומם" – להוציא מלבן של צדוקין [בניגוד לפרשנות הצדוקים] שהיו אומרים, "אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון" [רק אם הנאשם כבר הוצא להורג הורגים את העדים הזוממים]. אמר לו שמעון בן שטח: "אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי!" שהרי אמרו חכמים: אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם … מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח. כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע. כסבורין העם לומר שקולו של הרוג; הוא [יהודה בן טבאי] אמר להם, "קולי הוא!"
מה שחשוב כאן עד כמה שנוגע למשנתנו הוא שככול הנראה יהודה בן טבאי, יהיה תפקידו הרשמי אשר יהיה, קיבל על עצמו את שמעון בן שטח כבן זוג בכיר.
ו: ז: |