יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
א:
הזוג הבא בתור היה יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי. אם נכונה הבנתנו את משמעות המשנה בחגיגה פרק ב' משנה ב' [ראה שאלות ותשובות באבות
027] אזי בזוג הזה יהושע בן פרחיה היה הנציג של בעלי האחוזות והבורגנים ואילו ניתאי הארבלי היה נציגם של "עם הארץ" והפרוליטריון. כשאני משתמש במונח "הבא בתור" ייתכן שאני מטעה, שהרי הביטוי יכול ליצור אצל הקורא תמונה של קו-ירושה ישר כשזוג בא מיד אחרי זוג. אבל ככל הנראה לא היה כך מבחינה היסטורית. כבר ראינו שהזוג הקודם, יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, חיו בתקופת הרדיפות שקדמו למרד החשמונאים. יש לזכור שיוסי בן יועזר הוצא להורג בצליבה בדרישת אחיינו יקום שקנה את הכהונה הגדולה כדי לקדם את ההתייוונות בקרב היהודים.
ב:
אם כן, יוסי בן יועזר מת בשנת 168 לפני הספירה בקירוב. יכול להיות שיוסי בן יוחנן האריך ימים אחריו, אך אפילו כך לא היה מגיע לימי הזוג הבא. לפי הסיפור הנפוץ על חג החנוכה היהודים, תחת הנהגתו של יהודה המכבי, נחלו ניצחון מוחץ נגד השולטים הסורים (קרי: יוונים) בשנת 165 לפני הספירה, כבשו מחדש את הר הבית, טיהרו את המקדש, גרשו את האויב מן הארץ "וחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה". כל זה רחוק מן האמת ההיסטורית. בעצם, הדבר היחיד שנראה נכון הוא הכיבוש של הר הבית וטיהור המקדש. מבחינה צבאית המחלמה נמשכה עוד שנים רבות אחרי שנת 165 לפני הספירה. יהודה עצמו נהרג בקרב בשנת 162 לפני הספירה ואחיו יונתן ירש את מקומו.
ג:
בשנת 159 לפני הספירה נהרג הכוהן הגדול שנגדו פעלו המכבים והמשרה היתה פנוייה. במאבק כוח שהתנהל בתוך המימשל הסורי אדם שטען שהוא בנו-יורשו של אנטיוכוס הרביעי ניסה לתפוס את השלטון. כחלק מנסיונו זה הוא הציע את הכהונה הגדולה ליונתן שקיבל את ההצעה. כך יוצא שמשפחת החשמונאים קיבלה לידיה את הכהונה הגדולה וכך השתתפו בשחיתות שנגדה הם פעלו במרץ עד כה. יונתן לא היה מנהיג צבאי בעל כושר כמו אחיו הבכור יותר, יהודה. הישגיו העיקריים היו הישגים "על הנייר": הוא חידש את הברית עם הרומאים, הוא הסתבך בתוך מאבקי הכוח שבתוך השלטון הסורי, ושיחק טוען נגד טוען. כתוצאה מאחד המשחקים האלה הוא נהרג בשנת 143 לפני הספירה ועוד אחד מהאחים החשמונאים, שמעון, ירש את מקומו.
ד:
שמעון הצליח לייצב את המצב והתחיל לשלוט. כל משפחת החשמונאים, כל הבנים של מתיתיהו הכוהן ממודיעין, התייחסו לבית אהרון ולא לבית דוד. כינסו עוד "כנסת גדולה" שבה הוחלט ששמעון ויורשיו אחריו יהיו הכוהנים הגדולים "עד יבוא נביא להורות אחרת". בשנת 141 לפני הספירה הוכרז שיהודה חופשית מהשלטון הסורי. בעצם שמעון שלט כמלך, אבל הרעיון שמישהו שלא מבית דוד יהיה מלך ישראל נדחה על-ידי החסידים מכול וכול. המטבעות שהטביע שמעון מעידים על כך: מצד אחד של המטבע הכיתוב ביוונית והוא מכונה "שמעון המלך", אבל בצד השני הכיתוב בעברית ואין זכר למלכותו. בשנת 135 לפני הספירה שמעון נרצח ובנו, יוחנן הורקנוס, מלך אחריו. יש לשים לב שכבר הגענו לשלושים שנה אחרי מותו של יוסי בן-יועזר וטרם הגענו לזמן הזוג הבא.
המשך יבוא.
יותר מדי זמן העניין הזה מחכה, אבל במקרה הוא מאוד מתאים להיות מובא היום שהרי בשיעור הזה הזכרנו את יוסי בן יועזר. באבות 720 סיפרנו על שיחה בין יוסי בן יועזר לבין אחיינו יקום, שיחה שהתנהלה לפני שיוסי הוצא להורג:
יקום, רכוב על סוס למרות העובדה שהיה יום השבת, לעג ליוסי והעיר שהוא – יקום – רכוב על סוס מסוג אחד ואילו יוסי רוכב על סוס מסוג אחר לחלוטין (הצלב). אמר לו, "אם כך למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו". אמר לו, "עשה אדם רצונו יותר ממך?" אמר לו, "ואם כך לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו!"
אמנון רונאל כותב:
כלומר, יוסי טוען כלפי שמיא שלצדיקים מגיע לרכב על סוס ולרשעים מגיע הצלב? האם הבנתי נכון?
אני משיב:
לא הבנת נכון. יוסי אומר שאם אני, אדם צדיק, הגעתי למצב כזה, אתה, רשע מן הרשעים, על אחת כמה וכמה שתקבל עונש חמור במידה עוד יותר גדולה.
