Avot-H030

ט:
הבהרנו, אני מקווה, את ההיבטים הפסיכולוגיים שאותם יש לקחת בחשבון כשדנים בנושא שלנו וכעת נוכל להפנות את שימת הלב למה שנאמר במשנה בפועל. ראשית כול, עלינו לראות שמשנתנו מתחלקת לשני חלקים: החלק הראשון הוא האימרה המקורית של יוסי בן יוחנן ואחריה באה הרחבה של דבריו על-ידי העורך, הרחבה שכוללת התפתחות נוספת על-ידי 'החכמים'.

י:
האימרה המקורית באה בזו הלשון:

כבר דיברנו על המשמעות של שתי הפסקאות הראשונות של האימרה [ראה אבות028]. במבט ראשון הפיסקה השלישית, "אל תרבה שיחה עם האישה", נראית כמנותקת משתי הפסקאות הקודמות. אולם, יכול להיות שכל שלוש הפסקאות מתקשרות זו עם זו. אחת החובות החברתיות החשובות ביותר שבהן מתחייב היהודי היא החובה לגבי הכנסת אורחים. יש ברייתה [שבת קכ"ז ע"א] שבה נאמר שחובה זו הינה בין החובות החשובות ביותר:

בקיום המצווה של הכנסת אורחים יש לשתף את בעלת הבית. יש דעת חכמים שנשים רואות את חובת הכנסת אורחים בעין רעה (מן הסתם, בגלל הטרחה שבאה בעקבותיה). אם נקבל שיש להבין את דבריו של יוסי בן יוחנן בהקשר הכללי של הכנסת אורחים מאוד ייתכן שכוונת דבריו היא שכשמגיעים אורחים אין להיכנס לשיחה ארוכה עם בעלת הבית בנדון, אלא להגיד לה בקיצור נמרץ להכין עבורם מה שצריך. הדוגמה המקראית תהיה איך שאברהם אבינו מטפל במקרה כזה [בראשית יח]. שלושה אורחים מגיעים; אברהם מפציר בפניהם להיות אורחיו ואז:

יש לשים לב איך שאברהם מדבר קצרות מאוד בעניין הזה.

יא:
אבל, במרבית המקורות אין קשר להכנסת אורחים, ובהם רואים את משנתנו כהוראה גורפת נגד ניהול שיחות ארוכות עם נשים. היום היינו דנים הערות אלה לרעה (אך יש לקחת בחשבון את ההיבטים הפסיכולוגיים שעליהם דיברנו בשיעור הקודם). למשל, רמב"ם מעיר: "ידוע שהשיחה עם הנשים על הרוב הוא בענייני המשגל". כשהפרשן בא מרקע מטריסטי הוא ישתדל למצוא דרך לפרש שלא לגנאי. למשל, רבינו עובדיה מברטינורו [ברטנורא] מציע שהאיסור על ריבוי שיחה אם האישה בר תוקף רק כשהיא נידה. אבל אפילו המטריסטי ביותר של פרשנים אינו מסוגל לעקוף את האימרה הפטריסטית המקורית או להתעלם ממנה.

יב:
בגמרא [עירובין נ"ג ע"ב] מביאים לנו מקרה מאוד מרנין שבו אשה חכמה הופכת את היוצרות על חכם בנושא הזה דווקא:

יג:
הערה אחת אחרונה בנושא הגישה הכללית של חכמים פטריסטיים לנשים. בדיון בגמרא [שבת ס"ב ע"א] אמורא בבלי, עולא, אומר: "נשים עַם בפני עצמן"! אף-על-פי שבהקשר של הדיון ברור למדי שכוונתו היא שיש כללים שונים לנשים מאשר לגברים, בכל זאת הנימה של דבריו מאוד פטריסטי. כמובן שיש אלפי אימרות של חכמים שחיו בחברה מטריסטית שבהן מדברים בשבחה של האישה, אבל אין אימרות אלו הנושא של השיעור שלנו.