Avot-H017

השיעור היום מוקדש על-ידי אברהם חסון לזכר אביו, יוסף בן מרים ונתן ז"ל, שיום השנה לפטירתו חל היום.

אני מקדיש את השיעור הפעם לכמה שאפשר מהשאלות שלכם שהגיעו אלי. הראשונה נשלחה על-ידי הנרי יאסן ומתייחסת למשפט שהופיע במשנה הראשונה של פרק זה:

עשו סייג לתורה – אזהרה זו תמיד הפריעה לי. היא נראית כנוגדת את דברי משה בדברים לא להוסיף ולא לגרוע, לא לסטות ימינה או שמאלה. משה גם אמר לבני ישראל שהיא לא מחוץ ליכולתם להשיג אותה (או מילים דומות – אין לי תנ"ך לידי כעת). לי נדמה שחז"ל נוגדים הוראה זו ממשה. אני גם תוהה מה מטרתו של סייג זה. הוא יכול למנוע כניסה מפולשים, כמו הגדר שמדינת ישראל מקימה כעת, או הוא יכול להחזיק אסירים במאסר כמו חומת ברלין. לא זה ולא זה נראה לי הגיוני. האם התורה לא צריכה להיות בת-השגה? היא לא צריכה להטיל עומס יתר מאשר היה בכוונה האלוהית, לא כן? אם הסייג אמור למנוע ממשהו לברוח החוצה מהו המשהו הזה? ומדוע רוצים למנוע את הבריחה?

אני משיב:

מופלא הדבר, אבל שני הפסוקים שאותם מביא הנרי מספר דברים כנוגדים את אזהרת חז"ל לעשות סייג לתורה הן הם הפסוקים דווקא שעליהם ביססו חז"ל את זכותם (ואת חובתם) לעשות כן! כפי שמצאנו כמה פעמים התורה הלא-כתובה (הלכות החכמים) היא בעצם מתפתחת – דינמית ולא סטטית, והיא המשך חי של תורה שבכתב. תורה שבעל-פה היא הכלי שבאמצעותו שומרים על תורה שבכתב עדכנית. אם החכמים יוותרו על חובה זו יש סכנה גדולה וממשית שהתורה תהיה מיושנת ובלתי רלוונטית. והלא זה אחד מההבדלים הבולטים ביותר בין יהדות קונסרבטיבית לבין יהדות אורתודוקסית. לפעמים אנחנו כה להוטים לשמור על עליונותה של תורה שבכתב שאנחנו שוכחים שללא תורה שבעל-פה – המסורת שאת משנתה אנחנו לומדים כעת – לא היתה לתורה יותר משמעות בשבילנו מאשר כל מסמך אחר. אין בתורה שום קדושה מיוחדת מעצמה: יש ספרים אחרים שמוחזקים על-ידי מאמיניהם כדבר שבקדושה. עבור עם ישראל, מה שנותנת לתורה שבכתב את קדושתה היא תורה שבעל-פה: אנחנו מקבלים את התורה כדבר קדוש ומחייב כי כך לימדונו חכמינו. תורה שבכתב היא הבסיס האידיאולוגי של היהדות, אבל בפרטיה ודקדוקיה לא התכוונו מעולם להיות "אחת ולתמיד" בהוראותיה. מובנית בתוך המנגנון של התורה עצמה יש הנחה, דרישה המחייבת פירוש והסבר.

כאן נאמר במפורש שתורה שבכתב אינה מושלמת אלא לפעמים בעתיד יהיה צורך להשלימה ולהרחיבה על-יד "השופט אשר יהיה בימים ההם". כך, למעשה, כפי שהם רואים את זה, אין החכמים "נוגדים הוראה זו ממשה" אלא מיישמים אותה: באופו הברור ביותר הקדוש ברוך הוא (ולא משה רבינו!) מרשה לשופט 'אשר יהיה בימים ההם' [דהיינו: אימתי בעתיד] להסביר ולפרש את ההלכה; ועם ישראל נדרש לא לשמור את התורה באופן סתמי אלא "ככל אשר יורוך" וככל "אשר יגידו לך".

הפסוק השני שמביא הנרי הוא דברים ל' יא-יד. כאן משה מתקרב לסוף ימיו ומזהיר את בני ישראל לשמור את התורה:

באחד הקטעים המפורסמים ביותר בגמרא [בבא מציעא נ"ט ע"ב] רבי יהושע מצטט לאלוהים את המילים "לא בשמים היא" כדי למנוע מהאלוהים בכבודו ובעצמו את הזכות להתערב בקביעת הלכה. רבי אליעזר טען שההלכה מחייבת שתנור מסוים יוחזק כלא כשר, וכששאר החכמים לא הסכימו אתו הוא סירב לקבל את דעת הרוב. היו כמה וכמה "אותות מן השמים" לרמוז לכך שהקדוש ברוך הוא 'רואה' את דבריו מדבריהם ובת-קול מן השמים אומרת לחכמים ש-"הלכה כרבי אליעזר בכל מקום". עומד רבי יהושע על רגליו ואומר לאלוהים שלא יתערב! הוא מצטט את הפסוק "לא בשמים היא" ששם מסבירים:

ובהמשך הקדוש ברוך הוא מחייך ומודה "נצחוני בני, נצחוני בני".

החכמים לא סברו שהם מקשים על התורה (ובהרבה מקרים הקלו בכוונה תחילה, כדי שיהיה יותר קל לשמור אותה).

---

אדם פרנק כותב:

בהתבסס על איך שאתה מציג את פירושו של רמב"ם להקרבת קרבנות בזמן שבית המקדש היה קיים, ובהתבסס על דברי הרב קוק שהבאת על גמילה משימוש בחיות ומטרות רוחניות וחומריות, האם אתה סבור שיהודים שומרי מצוות צריכים לעשות מאמץ מתמיד להפחית את כמות הבשר שבני אדם אוכלים?

אני משיב:

כן. (רבנים רבים בעבר ובהווה היו צמחוניים או טבעוניים מהסיבות שהבאת. הם לא סברו שהתורה אוסרת עלינו לאכול בשר, אלא שיותר קרוב לרצון האלוהי לבני אדם אם נימנע מלאכול בשר, ועל ידי כך לקרב את ימות המשיח.)

לא הצלחתי להביא בפניכם את כל הדואר שהגיעני, אבל את השאר אצטרך להביא אחרי חג הפסח.

בית המדרש הווירטואלי כעת יוצא לפגרת "בין הזמנים" עד אחרי חג הפסח. השיעור הבא יהיה ביום כ"ג בניסן / 14 באפריל. אני מאחל לכולנו חג פסח כשר ושמח.