Avot-H013

א:
כבר דיברנו באריכות מה על אודות תפקידו ההיסטורי של שמעון הצדיק [ראה אבות 008]. בפירושו על משנתנו אומר הרב עובדיה מברטינורו ששמעון "היה כהן גדול אחרי עזרא". ובכן, זה נכון בתנאי שנבין את המלה 'אחרי' כמורה על 250 שנה 'אחרי עזרא', ובתנאי שאין אנחנו מבינים שהרב עובדיה סובר שעזרא הסופר היה כהן גדול (מה שאינו כן). קרוב לוודאי ששמעון הצדיק מת בסביבות שנת 200 לפני הספירה, אולי קצת לפני כן; עזרא ונחמיה כינסו את הכנסת הגדולה שלהם בשנת 444 לפני הספירה. כמובן, כשמשנתנו מתארת את שמעון "משירי כנסת הגדולה" [ז.א. מאחרוני החברים בכנסת הגדולה] היא מתכוונת ללמד שהוא קיבל מאנשי כנסת הגדולה את מסירת תורשה שבעל-פה כפי שהם קיבלו אותה בשרשרת מסירה שמגיעה עד למשה רבינו במעמד הר סיני – כפי שמתואר במשנה הקודמת.

ב:
הפרשנים הקלסיים מפרשים את המלה 'עולם' כמורה על העולם הפיזי שבו אנו חיים את חיינו. אבל לי נראה יותר ש-'העולם" של משנתנו הוא העולם של התנועה הפרושית, או שמא עולמנו היהודי. במשפט קצר זה שמעון הצדיק מאחד את המרכיבים השונים שהתחברו יחד בכנסת הגדולה שלו: צדוקים כמותו שעזבו את תנועתם והתחברו עם הפרושים כדי לעמוד בפרץ מול סכנת התייוונות המכלה כל חלקה טובה. אבל כשהוא מדבר על התורה כוונתו לתורה שבעל-פה, בבת-עינם של הפרושים, אותה תורה שבעל-פה שכעת הוא מודה הינה אחד מעמודי העולם היהודי. והעבודה שעליה הוא מדבר היא עבודת הקודש, כל סדר הקרבנות המפואר והמרשים של בית המקדש, עבודת הקודש שעמדה במרכז דתיותם של הצדוקים. אבל, מעל הכול, יש לכבד את שמעון הצדיק לעולמי עד על כך שהוא מלמד אותנו שיהודי איני יכול להיות יהודי דתי ללא ביצוע מתמיד של 'גמילות חסדים'.

המשך יבוא.

באבות 009 כתבתי: לא ברור מניסוח המשנה אם כוונתה להציע שלוש המלצות עצמאיות שאותן המליצו אנשי כנסת הגדולה או שמא כוונת משנתנו שנבחין בקשר נושאי בין שלושת מרכיביה.

ההסבר שנתתי בעצם דגל בראייה של 'שלוש המלצות עצמאיות'. ריצ'ארד פרידמן מציע כאן הסבר אחר, הסבר שמבליט את 'הקשר הנושאי' שביניהם.

נדמה שההסבר שלך על אבות א' א' מקבל את ההבנה הרווחת ש-"תורה שבעל-פה" מורכבת מאוסף מגובש של הלכות שעל-פי המסורת בכל פרטיו ודקדוקיו נמסר בעל-פה על-ידי הקדוש ברוך הוא. אני תוהה אם הבנה זו של משנתנו היא ההבנה האפשרית האחת והיחידה. לי נדמה שהמשנה אומרת שתורה שבעל-פה זו אינה אוסף מגובש של דינים אלא תוכנית והרשאה לחקיקה מתמשכת. מה שנמסר אינו סידרה של חוקים אלא מפעל, מיזם, וסמכות. לאלה שהסמכות מופקדת בידיהם ניתנות שלוש הנחיות איך הם אמורים להתעסק באותו מיזם ואיך הם אמורים להוציא אל הפועל אותה הסמכות.

1. הגיון צרוף חייב להיות עבד לשמירת תוכנה של המסורת: הוו מתונים בדין, כשדין כאן הוא דין כפי שהוא מופיע אצל חז"ל במובן של הסקת קל וחומר וכדומה.
2. לקדם השתתפות פעילה במיזם התורה (העמידו תלמידים הרבה).
3. עליכם להוסיף חוקים ודינים משלכם לאוסף המתגבש (עשו סייג לתורה).

אני חושב שזאת הסיבה מדוע המשנה מדברת על 'תורה' ולא על 'התורה' – תורה כמיזם ומפעל.

אני משיב:

אינני מבין מדוע ריצ'ארד חושב שכוונתי היתה להציע ש-"תורה שבעל-פה מורכבת מאוסף מגובש של הלכות שעל-פי המסורת בכל פרטיו ודקדוקיו נמסר בעל-פה על-ידי הקדוש ברוך הוא." הייתי חושב שהערותיי והארותיי בשיעורים הראשונים על מסכת זו מראות בעליל שאין זאת כוונתי. הצעתו של ריצ'ארד לגבי המשמעות של המלה 'דין' בהקשר המשנה הזאת מאוד מוצאת חן בעיני. בהחלט מה שאנחנו רגילים לכנות 'קל וחומר' היה מכונה לעתים קרובות על-ידי חז"ל כ-'דין' – הסקה שמתקבלת על הדעת ("הלא דין הוא"). אבל טרם השתכנעתי שכוונת המשנה באמת ללמד שיש קשר נושאי בין שלושת המרכיבים של דברי אנשי כנסת הגדולה.

---

באבות 011 כתבתי: אם יש הבדל מגדיר אחד בין האורתודוקסיה לבין היהדות הקונסרבטיבית הוא יהיה בכך שהיהודי האורתודוקסי חייב לחיות את חייו לפי תכתיביו של השולחן ערוך; היהודי הקונסרבטיבי שומר המצוות חייב לחיות את חייו לפי תכתיביה של תורה שבעל-פה – כולה: כפי שהיתה אתמול, כפי שהינה היום, וכפי שתהיה גם מחר.

קית בירמן כותב:

לפי הנסיון שלי הספרדים הולכים לפי רמב"ם ולא לפי השולחן ערוך.

אני משיב:

כאן קית אינו צודק. יהודים אורתודוקסים מעדת הספרדים הולכים לפי השולחן ערוך לא פחות מאחיהם האשכנזים. אני חושב שייתכן שקית מתבלבל בין כמה דברים:

• יהודים מהעדה הספרדית מקבלים על עצמם רק את פסקי הרב יוסף קארו, המחבר המקורי של הספר שולחן ערוך; אינם מקבלים על עצמם את ההגהות (הוספות) לחיבור שנכתבו על-ידי הרב משה איסרלס, כדי שהספר יהיה שימושי ומקובל גם בעולם האשכנזי;
• במשך מאות רבות שבשנים עדת התימנים קיבלו את משנה תורה של רמב"ם כספר הפסקים המחייב שלהם. אני חושב שגישתם היום לשולחן ערוך דומה לגישה של היהדות הקונסרבטיבית: השולחן ערוך הוא ספר דינים חשוב מאוד, אבל איננו גדול וחשוב מספרי דינים אחרים המוכרים כספרים גדולים וחשובים – כמו משנה תורה של רמב"ם.

יותר שאלות ותשובות בשיעור הבא.