Avot-H008

כט:
עד כמה שאנחנו יודעים המגע הראשוני בין ישראל לבין תרבות אירופאית היה חיובי, שהרי אלכסנדר לא היה רודן והיא ציפה לכך שהעמים שאותם הוא יכבוש יאמצו את אורח החיים היווני בגלל ברכותיה הברורות מעליהן. הוא לא העלה על דעתו בכלל שעמים אחרים יחשבו שאורח חייהם טוב ומבורך כמו אורח החיים ההלניסטי. אחרי שהוא הפיל באופן מוחלט את האימפריה הפרסית אלכסנדר הצעיד את צבאו בקשת גדולה לכל רחבה של אסיה ועצר על גדות נהר האינדוס בהודו רק כיון שחייליו סרבו להמשיך הלאה! בצער ובכעס אלכסנדר חזר לעיר בבל שם חלה באופן פתאומי. על אף שמועות עקשות שהורעל האמת היא ככל הנראה שהוא חלה בקדחת הביצות – מלריה. הוא נפטר ב-23 ביולי 323 לפני הספירה. הוא יצר אימפריה שהשתרעה מהבלקנים עד לאינדוס ומטורקיה עד לסודן – ובקושי היה בן 33 במותו! הואיל ומותו היה בלתי-צפוי לחלוטין שרי-צבאו שרבו בינם לבין עצמם חילקו את ממלכתו ביניהם, הקימו אימפריות קטנות מעיזבונו של אלכסנדר והכתירו את עצמם בכתר מלכות. גם הם אימצו מדיניות של הלניזציה, אך בתסכול הולך וגדל עקב כך שלא כל העמים תחת ממשלתם היו להוטים לאמץ את אורח החיים היווני.

ל:
בין העמים שגילו גישה מתלבטת כלפי ההלניזם היה עם ישראל. כפי שרמזתי בשיעור קודם, אנחנו יכולים להבחין בשתי תגובות לפיתויי ההלניזם: חלק מהעם אימץ ברצון את אורח החיים היווני, במידה זו או אחרת של התלהבות; חלק אחר של העם ראו בחרדה את ייוונו המתקדם של התרבות היהודית. כשמגיעים לאמצע המאה השלישית לפני הספירה הבעיה כה גדולה שהיא זועקת לפתרון. היה נחוץ שפרושי אחד בעל השפעה יעבור למחנה הצדוקי או שצדוקי אחד בעל השפעה יעבור למחנה הפרושים. וזה מה שקרה. הרב פרופסור אליעזר פינקלשטיין ז"ל, בספרו על אודות רבי עקיבא, מתאר כך מה שאירע:

המשך יבוא.