Avot-H007
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק א', משנה א' (חזרה)
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
הסברים (המשך):
כז:
משנתנו מתארת את שרשרת המסירה ממשה רבינו עד לאנשי כנסת הגדולה. כעת עלינו לשקול מה היתה כנסת הגדולה ומי היו החברים בה. בהקדמה שכתב לפירושו על המשניות, רמב"ם כותב בביטחה ששרשרת המסירה נמשכה
עד הגיע הזמן לאנשי כנסת הגדולה, והם חגי זכריה ומלאכי, ודניאל וחנניה מישאל ועזריה, ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, ומרדכי וזרובבל בן שאלתיאל, ונלוו לאלה הנביאים השלמת מאה ועשרים זקן
אבל זה דמיוני. זה נסיון ליצור סביב הדמות המרכזית של עזרא בית דין של סמכות עליונה. הרעיון הוא שבסוף תקופת המקרא אסיפה של נביאים וחכמים לבשו אדרת של סמכות עליונה בתורה שבעל-פה. הרשימה כוללת שמות שאינם היסטוריים, בהשערה או בוודאות – דניאל, חנניה, מישאל, עזריה, מרדכי. יתרה מזה הכרונולוגיה איננה מתיישבת: הנביאים חגי וזכריה והמנהיג המדיני זרובבל בני אותו זמן הם ויש ליחסם למאה השישית לפםני הספירה; את עזרא ונחמיה יש לאחר בכמאה שנה לאחר מכן, באמצע המאה החמישית לפני הספירה; זמנו של מלאכי הנביא איננו ברור די הצורך, אבל סביר להניח שהוא שייך לתקופה של סוף המאה החמישית או לתחילת המאה הרביעית לפני הספירה. אפילו אם כל הדמויות הללו היו הסטוריות בוודאות הן לא חיו באותו הזמן! רמב"ם מתבסס מן הסתם על סדר עולם של רבי יוסי בן חלפתא; וכבר ראינו בשיעור קודם שהחיבור ההוא בכלל לא אמין לגבי אירועים לפני התקופה ההלניסטית: סדר עולם סוגר את כל התקופה שבה המזרח התיכון היה תחת שלטונם של מלכי פרס – 332-539 לפני הספירה – למסגרת של 52 שנה בלבד! מקובל על הרוב המכריע של החוקרים שאכן היתה כנסת גדולה, אך לא זמנה ולא החברים בה היו כפי שמתואר על ידי רמב"ם.
המשך יבוא. שאלות ותשובות:
בנימין פליישר כותב:
לאחרונה קראתי מחדש את הספר "כאלה נידף" מאת מילטון שטיינברג. אני שואל אם הקטע הבא, מפרק י', יכול להיות מדוייק. האם ייתכן שמסכת אבות – או חלקים ממנה – שימשו בטקס ההסמכה?
ידיו של גמליאל נחו בכבדות על ראשו הרכון של אלישע. קולו הגדול דיקלם מעליו את הנוסח העתיק של הסמכה: "משה קיבל תורה מסיני מאת הקדוש ברוך הוא. הוא מסר אותה ליהושע; יהושע לשופטים השופטים לנביאים; הנביאים לאנשי כנסת הגדולה …" קולו של גמליאל המשיך להקריא את הנוסח עד סופו: "לפי רצונו של האלהים ובסמכות שיש לי מאת הסנהדרין אני מכתיר את אלישע בן אבויה בשם זקן ומכריז עליו שהוא חבר בגוף הזה. אני מכריז שהוא רב בישראל. אני מכנה אותו חבר לכל תלמידי החכמים. מרגע זה והלאה מותר לו לדון בדיני תורה … רבי יתקרי, חבר יתקרי, חכים יתקרי, זקן יתקרי… ויהי רצון שהקדוש ברוך הוא יצליח דרכו בכל אשר יפנה, ככתוב בדברי דוד: ויהי נועם ה' אליהיו עליו ומעשה ידיו כוננה עליו ומעשה ידיו כוננהו."
האם יש לכל זה מקור?
אני משיב: אינני מכיר מקור כלשהו שהיה מרמז על כך שהמשנה הראשונה של מסכת אבות שימשה בטקס הסמכה כלשהו בתקופה התלמודית. אם כן, זה לפחות הוא פרי דמיונו של המחבר – וזאת זכותו. אין מקור תלמודי בכלל שמרמז שהיה טקס 'מסורתי' כלשהו להסמכת חכמים. מבחינה הסטורית, בזמנו של אלישע בן אבויה כל חכם הסמיך את תלמידיו לפי רצונו, ואם כן יש להניח שכל מסמיך הסמיך בדרך שלו. רק מאוחר יותר הוחלט שיש לקבל את הסכמת הנשיא ואת הסכמת הסנהדרין. על כן עצם הדבר ששטיינברג מביא את רבן גמליאל, כנשיא הסנהדרין, להסמיך את אלישע הוא דבר אנכרוניסטי. אבל שטייברג צודק במשפט "ידיו של גמליאל נחו בכבדות על ראשו הרכון של אלישע". סמיכת ידיים היתה סימן היכר מובהק להסמכה בארץ-ישראל ומעשה זה הוא אשר העביר לנסמך את הזכות להיקרא 'רבי'. לחכמי בבל היה חסר המרכיב החשוב הזה ולכן נקראו בתואר 'רב' ולא 'רבי'. המקור האחד והיחיד שמתקשר במובן משמעותי כלשהו לטקס הסמכה הוא שיחה קצרצרה – – בין רבי חייא לבן רבי יהודה הנשיא על אודות הסמכת בן-אחותו. קטעי משפטים שמופיעים שם נוהגים היום בתעודות הסמכה אורטודוקסיות. שטיינברג משתמש במשפט "רבי יתקרי, חבר יתקרי, חכים יתקרי, זקן יתקרי"; משפט כזה בצורה שונה במקצת נוהג בתעודות הסמכה של בית המדרש הקונסרבטיבי בניו יורק, עד כמה שאני יודע. |