Avot-H005
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק א', משנה א' (חזרה)
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
הסברים (המשך):
יט:
אחד מהאירועים האחרונים שמוזכר במקרא אירע בשנת 444 לפני הספירה. באותה השנה שני מנהיגי העם, עזרא ונחמיה, כינסו בירושלים אסיפה גדולה. נחמיה היה 'תירשתא' – מושל יהודה שמונה לתפקידו ע"י מלך פרס; עזרא היה כהן וסופר שלפני כן קיבל סמכות מאת אותו מלך פרס לבצע תיקונים דתיים בארץ יהודה. בתנ"ך מסופר איך באותה האסיפה העם קיבל תורה שבכתב כחוקה של מדינת יהודה הקטנה, ושקבלתם זו של התורה כחוקה אושררה ע"י חתימת ידם של מנהיגי האומה. ושמא יש מקום להציג כאן גירסה מקוצרת של המקרא ההוא:
וַיֵּאָסְפוּ כָל-הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל-הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל: וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת-הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל … וַיִּקְרָא-בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמַּיִם מִן-הָאוֹר עַד-מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל-הָעָם אֶל-סֵפֶר הַתּוֹרָה: וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל-מִגְדַּל-עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה … עַל-יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה … מְשֻׁלָּם: וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל-הָעָם כִּי-מֵעַל כָּל-הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל-הָעָם: וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת-ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַה' אַפַּיִם אָרְצָה: וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי … פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת-הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל-עָמְדָם: וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא: … וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם:
וּבְכָל-זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ: וְעַל הַחֲתוּמִים נְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא בֶּן-חֲכַלְיָה וְצִדְקִיָּה … שְׁמַעְיָה אֵלֶּה הַכֹּהֲנִים: וְהַלְוִיִּם וְיֵשׁוּעַ בֶּן-אֲזַנְיָה … הוֹדִיָּה בָנִי בְּנִינוּ: רָאשֵׁי הָעָם פַּרְעֹשׁ … חָרִם בַּעֲנָה: וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל-הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל-תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין: מַחֲזִיקִים עַל-אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד-הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַֽעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו: …
כ:
בהקשר עם הלימוד שלנו במשנתנו נדמה לי שיש מקום להבליט ולהדגיש כמה משפטים בפסוקים אלה: "והלוים מבינים את-העם לתורה … מפרש ושום שכל ויבינו במקרא" – אולי בפעם הראשונה התורה מוסברת לעם במונחים שהם יכולים להבינם. ולאחר מכן "וילכו כל-העם … לעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם". עזרא מקריא תורה שבכתב ועוזריו נותנים הסבר בעל-פה. המשך יבוא. שאלות ותשובות
אד פרנקל כותב:
המשנה הראשונה של מסכת אבות לפי דעתי מראה גישה להסטוריוגרפיה שהיתה רווחת עד הכתובים של ימי הבינים, כשהסטוריה התעסקה בהוכחה של הלגיטימציה והצדקה של אסכולה או רעיון. במשנתנו נראה ברור לחלוטין ששרשרת המסירה היא הרבה יותר מסובכת ממה שמשתקף במשנה זו. איפה הכהנים, למשל, שבמשך שנים רבות היו המורים העיקריים של אבותינו? אבל המשנה איננה דוגלת באמת הסטורית במובן המודרני של הביטוי. מטרתה היא לטפח את רעיון הלגיטימציה של הסנהדרין, שהחברים בה – ובמיוחד הפרושים – היו המעצבים של היהדות לאלפי השנים הבאות. אני משיב: כאן אני נוטה להסכים עם אד באופן עקרוני. אבל, למען הצדק, יש לומר שברשימה של מוסרי תושבע"פ שהבאנו בפעם הקודמת רמב"ם אכן כולל כהנים רבים: פנחס, עלי, אליהו, יהוידע, ירמיה ועזרא; היו יותר מן הסתם. גם בקשר עם רשימתו של רמב"ם כתבתי: מהנתונים שבקצה האחר של הרשימה יש להיזהר במידה לא פחותה: זכריה היה נביא של בית שני ולא של בית ראשון אבל הוא מוצב ברשימה לפני ירמיה שהיה פעיל בשנותיו האחרונות של בית ראשון שנחרב בשנת 587/6 לפני הספירה. כותב יפתח שפיר: האם יכול להיות שהרמב"ם התייחס כאן לא לזכריה בן עדו הנביא, אלא לזכריה אחר, זה המוזכר בספר דברי הימים, בתקופת מלכותו של המלך יואש?
וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל-ה' וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ: וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת-זְכַרְיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-מִצְוֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי-עֲזַבְתֶּם אֶת-ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם: וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית ה':
והוא גם זכריה שעל דמו שרתח מספר מדרש האגדה במסכת גיטין, בתוך סיפורי החורבן.. (גיטין נ"ז ע"ב)…
אני משיב: איזה רעיון מסכרן! הוא גם יושב יפה. אני אוהב אותו. |