Avot-H004
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק א', משנה א' (חזרה)
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
הסברים (המשך):
טו:
ברור שמשנתנו מבקשת להציג תפיסה מסוימת של אופן התפתחותה של המסורת שבעל-פה. לפי תפיסה זו, כפי שכבר הזכרנו בכמה הזדמנויות, משה קיבל מסיני לא תורה שבכתב בלבד אלא גם הסבר בעל-פה איך אותה תורה שבכתב אמורה להיות מיושמת הלכה למעשה. תורה בלתי-כתובה זו, תורה שבעל-פה, היא היא הנושא של משנתנו. לפי תפיסה זו היתה שרשרת שלימה ורציפה של מסירה שהתחילה אצל משה ונמשכה לכל אורך התקופה המקראית ומעבר לה עד "אנשי כנסת הגדולה". שרשרת מסירה זו נמסרת לנו רק באופן כללי; אולם מזמנם אל "אנשי כנסת הגדולה" החוליות האנושיות שבשרשרת המסירה מפורטות אחת אחת עד סוף הפרק וגם מעבר לו. טז: יז: יח: המשך יבוא. שאלות ותשובות
כבר הצגנו כאן את המחלוקת שביני לבין יעקב חיניץ לגבי מסכת אבות – האם עדיף לראותה דרך הזכוכית של אגדה או של הלכה? הגישה שלי, שמתבססת על דעת רוב החכמים והחוקרים, היא שיותר טוב להסתכל בתוכנה של מסכת אבות באספקלריה של אגדה ולא של הלכה; יעקב סובר אחרת, וכנראה אינו חפץ להניח את הנושא כשרוי במחלוקת. הוא שלח לי את התגובה הבאה שאותה אני מציג ללא הערה שהרי גישותינו השונות ברורות. יעקב חיניץ כותב:
את ההבנה שעושה הרב רוט בין המעשה של הלכה לעומת הערכים של אגדה יש לבחון על-ידי אמירות של החכמים כמו: "גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה". אימרה זו נותנת כנראה ערך כל-כך מכריע לכוונה שאפילו לעבירה שאותה עוברים מתוך כוונות טובות יש לייחס ערך גדול מאשר לערך שיש לייחס לקיום מצווה מכוונות פחות טהורות. כמו כן, יש לנו המקרה של "נתכוון להרוג את זה והרג את זה". סברה אחת היא שהואיל והיתה לו הכוונה להרוג, ואכן הרג אם כי הקרבן לא היה זה שאליו התכוון ההורג, הוא חייב. סברה אחרת אומרת שהואיל לא היה מעשה שנבע מכוונתו אינו חייב. יש כאן הדגשה עצומה על כוונה במישור ההלכה ולא האגדה. הדיון בנושא זה הסתיים. |