דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H002

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט

ג' באדר ה'תשס"ד / 25 בפברואר 2004 – אבות 002


Bet Midrash Virtuali
מסכת אבות, פרק א', משנה א' (חזרה)

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:

הסברים (המשך):

ט:
כעת אנו יכולים להפנות את שימת הלב לתוכן של המשנה הראשונה של פרק א'. ברור שהמשנה מבקשת ליצור שרשרת של מסורת שמתחילה עם משה רבינו בסיני. אולם התורה המוזכרת במשנתנו אינה התורה שאותה אנו קוראים בבתי הכנסת מדי שבת. בעצם היא מתייחסת לתורה 'האחרת'.

י:
עבור חברי תנועת הפרושים היה מובן מאליו שיחד עם תורה שבכתב ניתנה למשה רבינו גם תורה שבעל-פה. ושמא זה היה המרכיב החשוב ביותר באידיאולוגיה של הפרושים, ומתחריהם הגדולים ביותר, הצדוקים, עירערו עליו בכל כוחם. הואיל ותנועת הצדוקים שבקה חיים פחות או יותר עם חורבן בית שני בשנת 70 לספירה, האידיאולוגיה הפרושית היתה למעשה לאידיאולוגיה הבלתי מעורערת של היהדות הרבנית. בכלל לא ברור אם קיים קשר בין אחרוני הצדוקים של המאות הראשונה והשניה לספירה לבין ראשוני הקראים במאה השמינית לספירה. ירושה אידיאולוגית ישירה נראית מאוד לא סבירה, אף-על-פי שברור שהיתה מסירה בלתי ישירה מסוג כלשהו של רעיונות ומושגים. כל הצורות המודרניות של היהדות – להוציא את בני העדה הקראית המעטים ביותר – הינן היורשות של האידיאולוגיה הפרושית, ולכן כל הצורות המודרניות של היהדות מקבלות את התיזה הבסיסית של מסורת שבעל-פה – בין אם מדובר ביהדות חרדית, אורתודוכסית, קונסרבטיבית, ריפורמית או ריקונסטרוקציוניסטית.

יא:
לא יתכן שמשנתנו מדברת על תורה שבכתב שהרי לא היה צורך להבטיח שרשרת של מסורת לגבי תורה שבכתב. לפי התורה דברים לא כד-כו כשחייו התקרבו לקצם משה רבינו נקט בצעדים להבטיח שעותק מהימן של תורה שבכתב יהיה זמין כדי שניתן יהיה להשוות אתו כל עותק אחר:

וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת עַל-סֵפֶר עַד תֻּמָּם: וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-ה' לֵאמֹר: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה-שָׁם בְּךָ לְעֵד:

המדרש דברים רבה פרשה ט פסקה ט מרחיב על הכתוב:

כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום מה עשה? אמר רבי ינאי: כתב שלוש-עשרה תורות – שתים-עשרה לשנים-עשר שבטים ואחת הניח בארון שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוצאים אותה שבארון…

יהא כל זה מה שיהיה, ברור שהחכמים לא האמינו שתורה שבכתב היתה זקוקה לשרשת מסירה כלשהי: היא כתובה וכולם יכולים לראות אותה, להעתיק אותה ולקרוא אותה.

יב:
כפי שכבר כתבתי, החכמים האמינו שיחד עם תורה שבכתב ניתנה למשה גם תורה שבעל-פה. בהקדמה שלו לפירוש המשניות רמב"ם כותב:

דע כי כל מצוה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה רבינו עליו השלום, נתנה לו בפירושה. היה אומר לו המצוה ואחר כך אומר לו פירושה וענינה, וכל מה שהוא כולל ספר התורה.

ואז הוא מעתיק כמעט מילה במילה מהגמרא עירובין נ"ד ע"ב איך משה רבינו לימד תורה לישראל. הוא מסיים כך:

נמצאו כל הקהל שומעים המצוה ההיא ארבע פעמים: פעם מפי משה ופעם מפי אהרן ושלישית מפי בניו ורביעית מפי הזקנים:

ככל שמדרש זה נראה לנו דמיוני – ובלתי-מעשי – הוא בכל-זאת פורס לנגד עינינו אמונתם של החכמים שתורה שבכתב מלווה על-ידי תורה שבעל-פה – פירוש מסורתי של הכתוב. ואמנם כן, כמעט בלתי אפשרי ליישם תורה שבכתב בצורה משמעותית כלשהי ללא הדרכה מרחיבה כלשהי. בספרו "הכוזרי" כותב ר' יהודה הלוי 1141-1075 שהוא מאתגר לכל אדם שיעשה משפט-צדק על-פי הבנה מילולית של החוקים שבפרשת משפטים שקראנו בשבת שעברה. זה לא ניתן לביצוע!

יג:
ואמנם כן, ודאי שהיתה מסורת כלשהי שהסבירה חלק מחוקים אלה. כפי שכבר כתבתי, הצדוקים התנגדו נמרצות לעצם הרעיון של "תורה בלתי-כתובה" לצד תורה שבכתב.

כשלמדנו מסכת ברכות כתבתי:

אינני רוצה בשלב זה להתייחס לשאלת מקורותיה של תורה שבכתב – לא מפאת השאלה עצמה אלא כיון שדיון כזה יוביל אותנו הרחק מהנושא שלנו. ננסה לנסח הצעה תמה וכוללת ככל האפשר – אף-על-פי שהיא לא תהיה קבילה למדקדקים של כל הגישות: "מקורותיה הקדומים ביותר של תורה שבכתב מתחבאים בערפילי דברי ימיו הקדומים של עם ישראל וסביר שהם מגיעים עד לסיני". המסורת הרבנית תמיד עמדה על כך שתורה שבעל-פה ניתנה יחד עם תורה שבכתב, ולכן אני סבור שמותר להניח לגבי מקורותיה הקדומים ביותר של תורה שבעל-פה בדיוק מה שכתבנו לגבי תורה שבכתב: הם מתחבאים בערפילי דברי ימי עם ישראל הקדומים וסביר שהם מגיעים עד לסיני – לפחות! בכל אופן, כשתורה שבעל-פה יוצאת לעטה מערפילי הזמן הנחנות בסיסיות מסוימות כבר השתרשו. הדבר המענין לגבי הנחות אלה הוא שהן כל-כך עתיקות שמעולם לא עירערו עליהן – אפילו אלה שהתנגדו באופן החריף ביותר והרעשני ביותר לעצם הלגיטימיות של תורה שבכתב עצמה! הא לנו דוגמה… "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:" אדם מלומד מסין היה מבין פסוקים אלה כלא יותר מאשר מטפורה ציורית שמשמעותה: עליכם לשמור במודעות את הדברים האלה בכל רגע ורגע. ובכל זאת, מהזמן העתיק ביותר הבינו שהפסוק דורש כתיבת פרשות מסוימות של קלף ושיוכנסו לתיבות עור קטנות ושנקשור אותן ליד ולראש על-ידי רצועות שחורות של עור: תפילין. במאה השלישית לפני הספירה היה ניתוק מוחלט בין הפרושים – שהיו אבותיה המולידים של היהדות הרבנית – לבין הצדוקים שדחו לחלוטין את תוקפה של המסורת שבעל-פה ועמדה על הבנה מילולית של תורה שבכתב. ובכל זאת, מעולם לא היה ספק אצל הצדוקים שמילים אלה של קריאת שמע מדברות על תפילין. הויכוחים בין שני המחנות נסבו על שאלות כמו האם הבתים יכולים להיות עגולים או רק בצורת תיבה; והאם 'אות על ידך' צריכים לקשור על פרק היד או על שריר הזרוע; והאם פירוש 'בין עיניך' הוא על המצח או מעל לאף. אבל שהנושא היה תפילין מעולם לא היה מוטל בספק: את זה ירשו מ-'מקורותיה הקדומים ביותר של תורה שבעל-פה שהם מתחבאים בערפילי הזמן'.

המשך יבוא.

בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני, רביעי וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


כדי להגיע לעמוד הבית של בית המדרש הווירטואלי, שכולל גם את הארכיון של החוג ללימוד משניות,
הקש כאן.

הקש כאן כדי להגיע לארכיון של מסכת אבות.


כדי להצטרף לחוג לימוד המשניות או כדי להפסיק את קבלת השיעורים הקש כאן.

כדי לקבל הנחיות איך לתמוך בבית הנדרש הוורטואלי ע"י תרומה או ע"י הקדשת שיעור הקש כאן.


נא להשתמש בכתובת זו עבור דיונים, שאלות, הערות ובקשות.


דילוג לתוכן