Avot-H002

כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום מה עשה? אמר רבי ינאי: כתב שלוש-עשרה תורות – שתים-עשרה לשנים-עשר שבטים ואחת הניח בארון שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוצאים אותה שבארון…

דע כי כל מצוה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה רבינו עליו השלום, נתנה לו בפירושה. היה אומר לו המצוה ואחר כך אומר לו פירושה וענינה, וכל מה שהוא כולל ספר התורה.

נמצאו כל הקהל שומעים המצוה ההיא ארבע פעמים: פעם מפי משה ופעם מפי אהרן ושלישית מפי בניו ורביעית מפי הזקנים:

אינני רוצה בשלב זה להתייחס לשאלת מקורותיה של תורה שבכתב – לא מפאת השאלה עצמה אלא כיון שדיון כזה יוביל אותנו הרחק מהנושא שלנו. ננסה לנסח הצעה תמה וכוללת ככל האפשר – אף-על-פי שהיא לא תהיה קבילה למדקדקים של כל הגישות: "מקורותיה הקדומים ביותר של תורה שבכתב מתחבאים בערפילי דברי ימיו הקדומים של עם ישראל וסביר שהם מגיעים עד לסיני". המסורת הרבנית תמיד עמדה על כך שתורה שבעל-פה ניתנה יחד עם תורה שבכתב, ולכן אני סבור שמותר להניח לגבי מקורותיה הקדומים ביותר של תורה שבעל-פה בדיוק מה שכתבנו לגבי תורה שבכתב: הם מתחבאים בערפילי דברי ימי עם ישראל הקדומים וסביר שהם מגיעים עד לסיני – לפחות! בכל אופן, כשתורה שבעל-פה יוצאת לעטה מערפילי הזמן הנחנות בסיסיות מסוימות כבר השתרשו. הדבר המענין לגבי הנחות אלה הוא שהן כל-כך עתיקות שמעולם לא עירערו עליהן – אפילו אלה שהתנגדו באופן החריף ביותר והרעשני ביותר לעצם הלגיטימיות של תורה שבכתב עצמה! הא לנו דוגמה… "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:" אדם מלומד מסין היה מבין פסוקים אלה כלא יותר מאשר מטפורה ציורית שמשמעותה: עליכם לשמור במודעות את הדברים האלה בכל רגע ורגע. ובכל זאת, מהזמן העתיק ביותר הבינו שהפסוק דורש כתיבת פרשות מסוימות של קלף ושיוכנסו לתיבות עור קטנות ושנקשור אותן ליד ולראש על-ידי רצועות שחורות של עור: תפילין. במאה השלישית לפני הספירה היה ניתוק מוחלט בין הפרושים – שהיו אבותיה המולידים של היהדות הרבנית – לבין הצדוקים שדחו לחלוטין את תוקפה של המסורת שבעל-פה ועמדה על הבנה מילולית של תורה שבכתב. ובכל זאת, מעולם לא היה ספק אצל הצדוקים שמילים אלה של קריאת שמע מדברות על תפילין. הויכוחים בין שני המחנות נסבו על שאלות כמו האם הבתים יכולים להיות עגולים או רק בצורת תיבה; והאם 'אות על ידך' צריכים לקשור על פרק היד או על שריר הזרוע; והאם פירוש 'בין עיניך' הוא על המצח או מעל לאף. אבל שהנושא היה תפילין מעולם לא היה מוטל בספק: את זה ירשו מ-'מקורותיה הקדומים ביותר של תורה שבעל-פה שהם מתחבאים בערפילי הזמן'.