AZ-h021
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
ושל התנועה המסורתית
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת עבודה זרה, פרק ב', משנה ב':
מִתְרַפְּאִין מֵהֶן רִפּוּי מָמוֹן, אֲבָל לֹא רִפּוּי נְפָשׁוֹת. וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכָל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר, אֲבָל לֹא בֵינוֹ לְבֵינוֹ:
הסברים:
א:
משנתנו ממשיכה בדיון העוסק ביחסים הבין-אישיים בחיי יום-יום בין יהודים לבין מי שאינם יהודים.
ב:
הרישא של משנתנו חידתית למדי. הגמרא [ע"ז כ"ז ע"א] מכירה בבעיה: מה פירוש "ריפוי ממון" לעומת "ריפוי נפשות"? ההיגיון אומר לנו ש-"ריפוי ממון" כוונתו בוודאי שאנו משלמים לרופא הלא-יהודי עבור שרותיו. הגמרא מראה שלא כך המקרה.
אילימא [אין לומר ש-]'ריפוי ממון' [פירושו ריפוי] בשכר, [ואילו] 'ריפוי נפשות' [פירושו ריפוי] בחנם; [שאם כך היתה כוונת התנא] ליתני [היה עליו לשנות] 'מתרפאין מהן בשכר אבל לא בחנם'. אלא [יש לפרש ש-]'ריפוי ממון' [הוא ריפוי של] דבר שאין בו סכנה, [ואילו] 'ריפוי נפשות' [הוא] דבר שיש בו סכנה.
אבל האם באמת כוונת משנתנו לומר שמותר ליהודי לבקש עזרה מרופא לא-יהודי רק כאשר לא צפויה סכנה מטיפוליו והוא יכול להשתמש בשרותיו של הרופא בלי להתחשב בסכנה רק כאשר עצם חייו בסכנה בין כה ובין כה מפאת מחלה כלשהי? הגמרא כעת מציינת שלא יתכן שמשנתנו מתירה טיפול רפואי מלא-יהודי בתמורה לשכר:
והאמר [והרי אמר] רב יהודה, 'אפילו ריבדא דכוסילתא [צלקת שאחרי דקירה (לשם הקזת דם)] לא מתסינן מינייהו [אין אנו נזקקים להם].
ובכן, רב יהודה אינו מתיר ללא-יהודי לטפל ביהודי אפילו במחלה קלה, אם תמורת שכר ואם לאו. ואולם, אפשר ליחס פרוש אחר למלה 'ממון' שאנו הבינונו כהתיחסות לכסף. היא יכולה להתיחס גם לרכוש. זה הפירוש בו בוחרת הגמרא: לא 'מתרפאין מהן ריפוי [תמורת] ממון' אלא 'מתרפאין מהן ריפוי [של] ממון [רכוש]'. אך איזה 'ממון' נזקק לטיפול רפואי?
אלא [אז יש לומר]: 'ריפוי ממון' – בהמתו, 'ריפוי נפשות' – גופיה [עצמו].
אם כן, משנתנו מלמדת שהאיכר רשאי לשכור את שרותיו של וטרינר לא-יהודי על מנת שיטפל בעדרו אבל אסור לו בשום פנים ואופן להתיר לרופא לא-יהודי לתת טיפול רפואי לעצמו או לבני משפחתו.
ג:
חושבני שיהיה לנו מאלף אם נסטה מעט מהנושא בנקודה זאת. הדיון בגמרא על רופאים מוביל באופן בלתי נמנע להמלצות אישיות לגבי טיפולים מוצלחים. הנה כמה דוגמאות:
האי פדעתא [דקירה מדממת] סכנתא [סכנת נפשות] היא ומחללין עליה את השבת [כדי לרפאה]. מאי אסותא [מה הטיפול]? – למיפסק דמא [כדי להפסיק את הדימום חבוש] בתחלי בחלא [בגרגיר נהרות בחומץ]. לאסוקי [כדי לסגור את העור חבוש] בתחלי גרדא דיבלא [גרידה של קימודון] וגירדא דאסנא [או גרידה של האטד] או ניקרא מקילקלתא [תולעת מאשפות].
אינני בטוח שהייתי מרוצה אילו רופא – יהודי או גוי – היה שם תולעים מהאשפות על פצע פתוח שבעורי!
ושוב:
רבי יעקב חש בפיקעא [בטחורים]. אורי ליה [רשם לו] רבי אמי … ליתי [שיקח] שב ביני אהלא תולנא [שבעה גרעינים של אהל סגולים] וצייר ליה בחללא דבי צוארא [לכרוך אותם בתוך פיסת בד עם נקב כלפי הצוואר] וליכריך עילויה נירא ברקא [ולכרוך אותו עם חוט זוהר] וטמיש ליה בנטפא חיורא [ולטבול בנפט לבן] …
האם בית המרקחת המקומי שלי היה מכין מרשם כזה? אני בספק רב!
ושוב:
רבי אבהו חש באודניה [באוזנו]; אורי ליה [רשם לו] רבי יוחנן … כי הא דאמר [כמו זה שאמר] אביי: 'אמרה לי אם [המטפלת] לא איברי כולייתא [הכליות נבראו] אלא לאודנא [רק בשביל האוזן]'.
אפשר לתמוה כיצד בכלל ניצלו אנשים ונרפאו בטיפול רפואי כזה.
המשך יבוא.
שאלות ותשבות:
ב-בע"ז 018 למדנו על Lares ו-Penates, אלילים קטנים שהגנו על היבטים שונים של שלום הבית.
אמנון רונאל כותב:
אני חושש שהערתי זו עלולה להרגיז, אבל יהודים רבים מאמינים שהמזוזות מגינות על הבית ויושביו, ואם יש צרות בבית, בודקים ומחליפים את המזוזות. לא דומה?
אני משיב:
אף על פי שאני מבין מדוע אמנון מעיר את הערתו – ואיננה מרגיזה! – עלי לציין שיש הבדל מושגי. המזוזה מורכבת משתי פרשות מהתורה, כתובות על קלף, והיא נקבעת על מזוזת הדלת כדי שכל מי שיוצא מהבית ייזכר בהגנתו של הקב"ה. אין המזוזה עצמה מגנה, אלא מי שציווה על מצוות מזוזה.
למרבה הצער, יהודים רבים מחזיקים ברעיון השגוי שאותו מתאר אמנון. זה יכול אפילו להוביל אותם לסכנה, כפי שציינתי בתשובה אחת שכתבתי. בעניין אנשים המייחסים סגולות קסם למזוזות, רמב"ם כתב במשנה תורה [הלכות מזוזה פ"ה ה"ד]:
אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא; שאלו הטיפשים לא די להם שבטלו המצוה [של קביעת מזוזה כהלכה] אלא שעשו מצווה גדולה, שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע של הניית [הנאת] עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם:
תשובתי, על נשיקת מזוזות בבתי חולים ובמרפאות, אפשר לקרוא כאן.
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת עבודה זרה |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור ותרומה |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שלישי וחמישי.
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שני.
עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
