BK-h032
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת בבא קמא, פרק ד', משנה ד':
שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן חַיָּב. וְשֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ, פָּטוּר. שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגַח, בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וּמְעִידִין לָהֶן בִּפְנֵי אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. נִתְפַּקַּח הַחֵרֵשׁ, נִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן, חָזַר לְתַמּוּתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ. שׁוֹר הָאִצְטָדִין אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִגַּח, וְלֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ:
הסברים:
א:
למשנתנו ארבעה סעיפים. הרישא עוסק באחריות (או היעדר אחריות) של בני אדם מסויימים שאינם נחשבים כאחראים מבחינה חוקית. הסעיף השני מתאר את ההליך המשפטי כאשר שור ששייך לאדם כזה נוגח. הסעיף השלישי דן במעמדו של השור במקרה שבעליו יחזור להיות אחראי מבחינה חוקית. הסיפא עוסק בגורלו של שור שאומן להרוג.
ב:
החכמים הכירו בשלושה סוגים של בני-אדם שאינם אחראיים למעשיהם מבחינה חוקית. הראשון הוא החירש. הכוונה היא למי שאין לו יכולת לשמוע מבטן ומלידה. אדם כזה נחשב כלא ניתן לחינוך ולפיכך אי אפשר להחשיבו אחראי למעשיו מבחינה חוקית. השני הוא אדם הלוקה בשכלו. כל עוד אינו שפוי בדעתו אינו נחשב אחראי למעשיו מבחינה חוקית. האדם השלישי שאינו נחשב אחראי למעשיו מבחינה חוקית הוא הקטין: הכוונה היא לבת שטרם מלאו לה 12 שנים או לבן שטרם מלאו לו 13 שנה.
ג:
הרישא של משנתנו קובע את הכלל שֶכְשֶשוֹר של אדם שפוי בדעתו נוגח שור של אחד מאלו שמעמדם החוקי תואר לעיל הבעלים יכול להיתבע בבית דין: הוא אחראי למעשיו באופן מלא ללא כל קשר למעמדו החוקי של התובע. ואולם, אם אחד מאלו שאינם אחראים למעשיהם מבחינה חוקית הוא הנתבע אינו צריך לעמוד לדין מאחר ואינו אחראי לא על מעשיו ולא על מחדליו.
ד:
הסעיף השני של משנתנו עוסק במצב שבו בית הדין צריך לנקוט בצעדים כדי להכריז ששורו של חירש, שוטה או קטן הוא 'מועד'. ברור שלא ניתן 'להזהיר' מי מהם שעליו לנקוט בצעדים כדי לרסן את שורו. במקרה כזה בית הדין ממנה אפוטרופוס שתפקידו לא רק לנהל את עסקיהם אלא גם לשאת באחריות לרכושם. בפרושו למשנתנו הרב עובדיה מברטנורו מציין שאפוטרופוס ממונה רק כאשר צריך להכריז על הבהמה כ-'מועדת'; כל עוד הבהמה נהנית ממעמד של 'תם' בית הדין אינו ממנה אפוטרופוס.
ה:
הסעיף השלישי של משנתנו עוסקת במצב שבו מי שבעבר לא נחשב כאחראי למעשיו בעיני החוק לפתע מקבל מעמד של שפוי בדעתו. לדוגמה, מה קורה אם מי שנחשב כלוקה בשכלו מתיישבת עליו דעתו? או, דבר נפוץ יותר, מה קורה כאשר קטן מגיע לגיל בו הוא מחוייב במצוות? לפי רבי יוסי אין צורך בשינוי במעמדו של השור: הוא הוכרז כמועד על ידי בית דין והוא ישאר כזה עד שמעמדו ישוב לקדמותו על פי אחד או יותר מהתנאים שנמנו במשנה ד' של פרק ב'. אולם, רבי מאיר, שדעתו מתקבלת להלכה, סבור שמאחר והבעלים הגיע למעמד חוקי חדש הכול חוזר למצבו הראשוני: השור כעת נחשב 'תם' עד שיוכרז 'מועד' בגלל מעשיו.
ו:
הסיפא של משנתנו עוסקת בשור ששוחרר מתפקידו בקרקס. אני מתכוון, כמובן, לקרקס הרומאי, שם בני אדם וחיות הועמדו זה נגד זה בקרב עד מוות. שוורים (ושמא הכוונה לפרים) אומנו להרוג. על ידי קריאה מאוד מדויקת של הכתוב בתורה החכמים החליטו ששור כזה לא יֵהָרֵג אם הרג אדם. התורה אומרת [שמות כא כח-ל]:
וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי: וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת: אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו:
פרטי הקטע הזה הם הנושא של המשנה הבאה. מה שמעניין אותנו כעת היא העובדה שהתורה מרשיעה שור ש-'יִגַּח'. במילים אחרות, התגלה אופי אלים בשור הזה; בעליו הוזהר שעליו לרסנו אבל בכל זאת השור האלים הורג בן-אדם. החכמים שמו לב לכך שהתורה אומרת שהשור "יִגַּח" והם מבינים את זה כמוציא מהכלל שור שאומן ליגוח ("הוּגָח"), בשירות הקרקס או דומיו. שור כזה לא הרג בגלל אלימות טבעית כלשהי אלא כיון שבני אדם אימנו אותו לעשות זאת.
ז:
בפרושו לסיפא של משנתנו רמב"ם מרחיב את היקף הפסיקה הזו. הוא מתייחס גם כן לנושא
המהמרים, והוא ששולח זה שורו וזה שורו ורומז לו בקול שכבר הרגילו בכך להתגרות בשור השני לראות איזה מהם יתגבר על חברו, וזה ברצון בעליהם, והרבה עושים כך טיפשי בני אדם במינים מסוימים מן הבהמות והעופות.
שאלות ותשובות:
בשיעור הקודם עמד לפנינו מקרה של נכרי שיכול להיתבע בבית דין על ידי יהודי אבל הוא עצמו אינו יכול לתבוע יהודי בבית דין.
ג'ים פלדמן כותב:
איך יתכן שכל החוקים על "וגר לא תונה ולא תלחצנו" אינם חלים? הטיעון ש-'רֵעַ' פרושו 'יהודי' מגוחך.
אני משיב:
חושבני שג'ים מתפרץ כאן לדלת פתוחה. כמובן שהטיעון במשנה מעורר ספקות. בשיעור עצמו אמרתי שהטיעון אינו ניתן להצדקה; גם ציינתי שהחכמים בגמרא התעסקו הרבה בפסיקה הזו כדי לתקנו; גם הזכרתי שרבים מחכמי ימי הביניים חיפשו (ומצאו) צידוקים הלכתיים לביטול הפסיקה של המשנה. כך שכולנו מסכימים. (ג'ים מזכיר את מצוות התורה לאהוב את הגר; אבל במקרה שלנו אין זה מועיל שהרי לפי דעת החכמים "הגר" שבו מדבר הכתוב הוא "גר צדק", נכרי שהתייהד.)
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת בבא קמא |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור ותרומה |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
