BK-h029

ח:
אנו מגיעים כעת לדעתו של רבי שמעון (שהתקבלה להלכה). כדי להסביר את המצב הוא מציע תסריט. כדי להקל את הבנת תסריטו אנו נספק שמות (בדויים) לשחקנים.

ט:
לדוד יש שור תם שווה 200 דינרים. גם לשימי יש שור ששווה 200 דינרים. שורו של דוד תוקף את שורו של שימי ונוגח בו עד מוות. שורו של שימי הוא כעת חסר ערך: אפילו הנבלה לא שווה דבר. על דוד לשלם לשימי 100 דינרים, שהם חצי מערך השור. כדי לבצע את התשלום עליו למכור את שורו (עבור 200 דינרים), כי כאשר הבהמה תמה היא משלמת חצי נזק "מגופו". לאחר שדוד ישלם ישארו לו ביד 100 דינרים.

י:
ואולם, לפני שהוא יכול לעשות זאת, שורו נוגח את שורה של שרה, שגם הוא שווה 200 דינרים. שרה, בהיותה האחרונה לספוג נזקים, מקבלת 100 דינרים. לדוד נותרו כעת 100 דינרים ביד; שימי מקבל 50 דינרים – מחצית מערך השור לאחר שדוד שילם 100 לשרה. שורו של דוד נגח כעת את שורו של יואל, שגם הוא שווה 200 דינרים. יואל, האחרון בתור, מקבל 100 דינרים, שרה מקבלת 50, ושימי מקבל כעת רק 25 דינרים. התסריט הזה ממשיך עד שלא נותר עוד כסף לתשלום.

יא:
רק כדי להבהיר את המינוח שבמשנתנו: מנה אחד שווה 100 דינרים. אלה הם דינרי כסף. דינר זהב אחד שווה 25 דינרי כסף.

כמה משתתפים כתבו אלי בעניין השיעור שדן ברישא של משנתנו, החלק שעוסק בדעתו של רבי מאיר. לכולם אותה השאלה במלים אחרות. הנה השאלה כפי שהיא מנוסחת בפיו של רונן לאוטמן:

התסריט שהצגת נשמע מאד ספציפי. נניח תסריט אחר בו שמעון אינו מצליח ללכוד את שורו של דוד אחרי ששורו של שמעון ניזק, ושורו של דוד שב ומזיק לשור של שרה. שמעון אינו נחשב כשומר שכר. האם דוד חייב לשלם פיצויים לשמעון או לשרה קודם?

אני משיב:

יש כאן אי-הבנה בסיסית של המצב. החכמים הכירו בכך שמשנתנו באמת בעייתית והם מנסים למצוא איזה סוג של מצב שיצדיק את פסיקת המשנה. אנו קוראים לסוג זה של תהליך 'אוקימתא'. אוקימתא הוא תסריט שיכול להתאים למצב שמתואר במשנה. יוצא איפה שלא אני הוא זה שיצר את התסריט אלא החכמים עצמם.

כדי שדוד יאלץ לשלם משהו "מגופו" של שורו עלינו להניח שהשור נהנה ממעמד של שור תם. יהיה זה, בלשון עדינה, מעוד לא סביר ששור כזה יוכל לצאת למסע השתוללות מבלי שייעצר.אך משנתנו אומרת שכך היה. יתר-על-כן, השור נשאר במהלך כל התסריט במעמד של תם. כיצד יתכן ששור שכבר הרג שנים או שלושה שוורים אחרים לא נעצר ועדין נהנה ממעמד של תם?

התסריט שמוצג בגמרא הוא אוקימתא שמנסה להצדיק את המשנה כפי שרבי מאיר מפרש אותה. כדי ששימי יאלץ לוותר על חלק מתשלומי הנזק שלו יהיה עליו להיות שותף בבעלות השור. הדרך היחידה בה הוא יכול להגיע למעמד כזה הוא על ידי כך שנעשה 'שומר שכר'.

לאחר כל זה, הרשו לי לענות לתסריטו של רונן. כמובן, הוא אינו מתאים לתנאים שהוזכרו במשנתנו ולכן הוא לא יכול להיות אוקימתא מוצלח. וזה כיון שאם שימי אינו 'שומר שכר' הוא ושרה הם רק נושים רגילים, והראשון להינזק הוא הראשון לקבל פיצוי.

האופן בו רבי שמעון מבין את משנתנו בסיפא (ראו את השיעור היום) הרבה יותר אמין ואלגנטי.

הרשו לי להכניס כאן הערה אישית. רונן עוקב אחר השיעורים שלנו כבר כמה שנים – וחדי העין וודאי יזכרו שבכמה מקרים הוא שאל שאלות ענייניות ביותר. לפני זמן לא רב רונן הצעיר עלה ארצה, חזרה למולדתו, ובעוד כשבוע ימים הוא יתגייס לצה"ל. אני חושב שאני מדבר בשם כל המשתתפים כאן כשאני מאחל לו 'שיפשוף קל'. מזל טוב, רונן!

עלי להתנצל על ההפסקה הארוכה יחסית בין השיעורים לאחרונה. בימים אלה מצב בריאותי אינו מאפשר לי לשבת זמן רב מול המחשב. אני תקוה שהמצב ישתפר בהדרגה. בינתיים, אנא האזרו בסבלנות.