BK-h025
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת בבא קמא, פרק ג', משנה י':
יֵשׁ חַיָּב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ, פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וְחַיָּב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ פָּטוּר, וְהוּא שֶׁבִּיֵּשׁ חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁסִּמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ פָּטוּר, וְהוּא שֶׁסִּמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו ובְאִמּוֹ חַיָּב, וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת חַיָּב, וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
הסברים:
א:
חשוב לציין שהמושגים במשנתנו 'חייב' ו-'פטור' מתייחסים לתשלום הנזקים (ולא לתוצאות אפשריות אחרות של אותם המעשים). הרישא של משנתנו מציין בברור את הכלל: שבהחלט יתכן שאדם יאלץ לשלם נזקים שגרם שורו, אפילו במקרים שאילו הוא עצמו היה המבצע הוא לא היה חייב לשלם. וההפך גם הוא נכון: בהחלט יתכן שאדם לא יצטרך לשלם נזקים ששורו גרם אפילו במקרים שאילו הוא עצמו היה המבצע הוא יהיה חייב לשלם.
ב:
משנתנו מביאה כעת דוגמאות (ויתכן שה-'דוגמאות' הללו ממצות את האפשריות החוקיות). אנו נלמד בפרק ח' ש-'בושת' היא אחד מחמישה עניינים עליהם יתכן והמבצע יידרש לפצות את קורבנו מלבד נזקי גוף ורכוש שנגרמו. פרוש הדבר שאם עקב חבלה שחיבלתי במישהו הוא ירגיש בושה ברשות הרבים, הוא רשאי לתבוע ממני נזיקין.
ג:
הבה נאמר ששורו של דוד תקף את שרה ותוך כך אחת מקרניו הפילה את כיסוי הראש שלה. זה קרה בשוק המקומי שהיה הומה אדם באותה העת. במסכת כתובות [כתובות פ"ז ה"ו] אנו למדים על המושג 'דת יהודית' – פעולות ששום אישה שמכבדת את עצמה לא תעשה ברבים. אחת מהפעולות הללו היא שהיא לעולם לא תופיע ברבים כשראשה אינו מכוסה. כך שאם שורו של דוד מפיל את כיסוי הראש של שרה היא תרגיש כאילו הוא בייש אותה ברבים. אבל, כמובן, שור אינו מודע למשמעות של 'בושה' כך שלא היתה יכולה כוונה במעשיהו והוא פטור. אם דוד עצמו מפיל את כיסוי הראש של שרה הוא ייאלץ לפצות אותה על הבושה שגרם לה שהרי הוא בהחלט מודע לדת יהודית – ויתכן שהיה מגרש את אישתו אילו הפרה את החוקים הללו.
ד:
התורה [שמות כא כו-כז] פוסקת כך:
וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ.
העבד והאמה אליהם מתיחסים הפסוקים האלה הם עבד ואמה 'כנעניים' (לא עבדים עבריים, שהם סיפור אחר לגמרי). אסור ליהודי להחזיק בעבד לא יהודי בחזקתו יותר משנה אחת. בתום השנה על העבד לבחור אם הוא יימכר לנכרי כלשהו או אם הוא יתגייר. אם הוא בוחר באפשרות השניה מעמדו הוא של עבד כנעני. [למידע נוסף (באנגלית) ראו ברכות 048.] אם שורו של דוד מוצא עין או מפיל שן של עבדו הכנעני, הוא לא יצטרך לשלם נזיקין; אבל אם דוד עצמו הוציא עין או הפיל שן של אחד מעבדיו הכנעניים הוא יאלץ לשחררו לחופשי.
ה:
התורה [שמות כא טו] מחוקקת כך:
וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.
אם שורו של דוד נוגח באביו או באמו של דוד, דוד ייאלץ לפצות את הורהו על מעשה שורו. אולם, אם דוד מכה בעצמו באחד מהוריו וגורם להם "נזק גופני חמור" הוא לא יצטרך לשלם! אנחנו מיד נראה מדוע.
ו:
אם שורו של דוד מצית ערמת גדיש בשבת, דוד יצטרך לפצות את בעל הגדיש. הסקרנים והספקנים ישאלו את עצמם כיצד יכול שור להצית ערמת גדיש. הרשו לי להזכיר לכם שב-ב"ק 011 ראינו כיצד כלב יכול לבצע את המעשה הזה! אולם, אם דוד עצמו מצית את אותה הערמה בשבת הוא לא יצטרך לשלם!
ז:
הסיבה שבגללה דוד לא יצטרך לשלם על שני המקרים האחרונים פשוטה ביותר. לפי דין תורה, בשני המקרים (הכאת הורה והצתת גדיש בשבת) המבצע, אם ימצא אשם בבית דין, יתחייב בחייו. ראינו בפסוק שציטטנו לעיל שהכאת הורה גוררת עונש מוות; כך גם הדלקת אש בשבת.
ח:
זהו פרוש המלים האחרונות במשנתנו: "מפני שהוא מתחייב בנפשו." אדם שנידון לעונש מוות על מעשה שעשה פטור מכל תשלום אחר שעלול להיגזר מאותו המעשה. אנחנו לא מוציאים אדם להורג וגם דורשים ממנו לשלם קנס!
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת בבא קמא |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור ותרומה |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
