BK-h011

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

מסכת בבא קמא, פרק ב', משנה ג':
הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין. הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל חֲרָרָה וְהָלַךְ לַגָּדִישׁ, אָכַל הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק הַגָּדִישׁ – עַל הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הַגָּדִישׁ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק:
הסברים:
א:
משנתנו ממשיכה להביא דוגמות למקרים שיצדיקו פיצוי של נזק שלם ומקרים שיצדיקו חצי נזק. בתקופת המשנה היו מספר יצורים שבני אדם "נחמדים" לא החזיקו בבתיהם. כשנגיע לפרק ז' נמצא את המשנה הבאה:
אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא [רמת הגולן], וּבְמִדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִים בִּירוּשָׁלַיִם … וְלֹא כֹהֲנִים [מגדלים תרנגלוים] בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל [כולה]… אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם [בעולם]. לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. אֵין פּוֹרְסִין נִשָּׁבִין לַיּוֹנִים אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה [מקום הפריסה] רָחוֹק מִן הַיִּשׁוּב שְׁלֹשִׁים רִיס [יחידת מרחק].
הבהמה הדקה שאליה מתייחסת משנה זו היא עז ובקריאה בין השורות אנו יכולים לנחש שהכלב הוא כלב פרא.
ב:
בתקופת המשנה הפסיקה נגד החזקת עזים נאכפה בקפדנות – לפחות בין החכמים. בגמרא [תמורה ט"ו ע"ב] אנו מוצאים את הסיפור הבא:
מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו [בגלל כאבי חזה] ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב [עז] רותח שחרית [כל בוקר]. והביאו עז וקשרו לו בכרעי מיטתו והיה יונק ממנה חלב. למחר נכנסו חבריו לבקרו. כיון שראו העז אמרו, "ליסטים [שודד] מזויין בתוך ביתו ואנו נכנסים לבקרו?!" ישבו ובדקו ולא מצאו בו עוון אלא של אותה העז בלבד. ואף הוא בשעת מיתתו אמר, "יודע אני בעצמי שאין בי עוון אלא של אותה העז בלבד שעברתי על דברי חברי."
עזים היו ידועות לשמצה כאוכלות כול, והן היו עלולות לאכול את כל היבולים והעשב בשדות המקומיים: לפיכך הן היו "לסטים מזויין" והיו אסורים ב-"חברה מנומסת".
ג:
כלבים ועזים נחשבים לבעלי חיים שיש להשגיח עליהם היטב. ולכן, אם הם גורמים נזק כלשהו, בעליהם יידרש לשלם פיצוי מלא.
ד:
הדוגמה השניה שבמשנתנו היא של כלב שהתנהגותו יוצרת שרשרת של אסונות, כביכול. מוקי הכלב גונב עוגה [חררה] מהכירה של האופה המקומי. כמה גחלים מהכירה עדיין נעוצים בעוגה. מוקי מוצא מקום מסתור שקט ונעים מאחורי ערימת שחת כדי לאכול את העוגה הגנובה. הגחלים מציתים את השחת והערמה נשרפת כליל. בקשר עם העוגה – בעליו של מוקי צריך לשלם נזק שלם: אם היה שומר את מוקי קשור בשרשרת כפי שהיה אמור לעשות הכלב לא היה מסוגל לגנוב את העוגה. ואולם, בקשר עם ערמת השחת של הדוד משה העניין שונה: לא היה ניתן לחזות אירוע כזה ולכן הדוד משה יקבל רק חצי נזק.
שאלות ותשובות:
כתשובה לכמה שואלים: לפני שנתחיל עם השאלות והתשובות אני רוצה להסביר את השיטה לפיה אני מציג כאן את ההודעות שלכם. אני מציג אותן לפי הסדר בו הן מגיעות אלי, שהרי רבים מהמשתתפים הקבועים אינם יכולים לקרוא את השיעור ביום בו הם מקבלים אותו והם קוראים אותו זמן מה מאוחר יותר. השאלות שלהם תקפות במידה שווה לשאלות שנשלחו אלי בו ביום שיגור השיעור. אפשרות אחרת היא שנושא מסויים הביא להודעות רבות ואני מציג אותן לפני שאוכל להמשיך עם חומר מאוחר יותר. ולכן יכול לקרות שבחלק של השאלות ותשובות אני עוסק בסוגיה שהיתה הנושא של לימודנו זמן רב 'לאחר מעשה'. זו הסיבה שבגללה אני כולל קישורית לשיעור המקורי לנוחות אלו שרוצים לרענן את זיכרונם.
ב-ב"ק 003 כתבתי:
במלים אחרות, שרה לא יכולה לטעון שהיא אחראית רק באופן חלקי על כל תאונה שלא תבוא כי היא חפרה רק חלק מהבור. הפעולה של שרה היא זו שהפכה את הבור למסוכן על פי דין ולכן היא האחראית באופן מלא לכל תאונה שתתרחש.
ראובן בוקסמן כותב:
אז למה זו רק אחריות חלקית אם היתה זו הפעולה של שרה שהפכה את הבור למסוכן? אם היא אחראית באופן מלא, אז ההתניה אינה רלוונטית. אם היא אחראית רק באופן חלקי, אז מישהו אחר גם אחראי האופן חלקי, לדוגמה דוד. כך שהשאלה היא האם דוד גם הוא אחראי באופן מלא על הנזק? הדוגמה לעיל לא נראית כמתאימה ביותר לחקור את ההשלכות של "אם אני אשם באופן חלקי לנזק שנגרם אני עלול לשלם פיצויים כאילו גרמתי את הנזק כולו." הרשו לי להביא דוגמה חלופית. בואו נאמר שבניין קורס בגלל כמה פגמים:
- מוטות החיזוק מפלדה שסופקו ע"י חברת תעשיות הפלדה היו נמוכות מהדרישות ב-10%,
- המלט שסופק ע"י חברת המלט היה חלש ב-10% מהנדרש,
- הקבלן בנה קומה שלישית שהיתה גבוהה ב-10% מהפרוט.
אילו היו רק אחד או אפילו שתי פגמים, הבנין היה ניצל. כך שחברת הפלדה, חברת המלט וקבלן הבינה כולם אחראים באופן חלקי (ובהחלט יתכן שאחרים גם כן כגון המהנדס, הארכיטקט, הפקחים העירוניים, מכון התקנים וכדומה, שהיו אמורים לבדוק ולפקח, אבל לא נסבך את הסוגיה). במצב הזה של אחריות חלקים אמיתית, האם כל אחד משלושה לעיל אחראים על כל הנזק?
אני משיב:
כבר השיבותי על הנקודה הראשונה שראובן העלה. [ראו ב"ק 006]. הדוגמה המצויינת של ראובן ממחישה נקודה אחרת שלא היתה נושא של משנתנו. בהחלט יתכן ששני בני אדם או יותר יהיו אשמים במשותף. אבל האחריות המשותפת שלהם צריכה להיות מלכתחילה. כלומר ששניהם או כולם היו אחראים על כל הנזק מההתחלה עד הסוף. יהיה זה יותר קרוב לנושא המשנה אם ראובן היה מציע דוגמה בה קבלן מס' 1 עושה את מלאכתו נאמנה אבל קבלן מס' 2 שצריך להוסיף על המלאכה מתרשל במלאכתו. במקרה כזה רק הקבלן השני ייחשב אשם ברשלנות על כל נזק שיגרם מרשלנותו.

