BK-h005

א:
לאחר ששתי המשניות הקודמות קבעו כמה רעיונות בסיסיים במושגים הלכתיים בדיני נזיקין, משנתנו כעת קובעת כמה כללים בסיסיים בדיון המשפטי.

ב:
כל ענייני נזיקין (אם הצדדים לא הסדירו בפשרה ביניהם) צריכים דיון בבית דין. אם דוד רוצה לקבל פיצויים משרה עבור נזק שנגרם לו או לרכושו על ידה או על ידי רכושה, אפשרי (ואפילו עדיף!) שיגיעו להסכמה ידידותית בעניין מחוץ לבית הדין. ואכן, אב בית הדין אפילו יעודד אותם לעשות כן! אך אם מתברר שהסכמה ידידותית אינה אפשרית אז טענותיו של התובע ועתירותיו של הנתבע חייבים להישמע בפני דייני בית הדין.

ג:
ברוב העולם המערבי, לשמחתם הרבה של עורכי הדין, בני אדם להוטים להביא עניינים לבית המשפט. כך שטענתי שהדיינים היו מעדיפים שתביעות בדיני ממונות יוסדרו מחוץ לבית דין עשויה להפתיע. הנביא [זכריה ח טז] מפציר:

בגמרא [סנהדרין ו' ע"ב] מעירים:

כאשר דיין חייב לפסוק לטובת צד אחד על פני האחר אין שלום או הרמוניה כי צד אחד, לכל הפחות, מאוכזב. אך כאשר הצדדים מגיעים להסכמה משותפת מחוץ לבית הדין, שניהם מרוצים באופן שווה.

ד:
כשלמדנו מסכת סנהדרין למדנו שטענות שא' חייב כסף לב' יכולות להישמע בפני בית דין של בוררות שבו ה-"שופטים" יכולים להיות הדיוטות שנבחרו על ידי בעלי הדין. במקרים של דיני נזיקין לא ניתן לעשות כך. הטענות וטענות-נגד צריכות להשמע בבית דין של דיינים מוסמכים.

ה:
מלבד הצורך להחליט איזה מבעלי הדין הוא הצד שנפגע, על הדיינים גם להעריך את הנזק. כלומר, עליהם להחליט מה ההיקף הכספי של הנזק שנגרם. כשהתוספתא [ב"ק פ"א ה"ב] מתייחסת לעניין הזה היא פוסקת:

הבה נציע תסריט מודרני. שמואל עושה "ריוורס" במכוניתו ותוך כדי כך גורם נזק לאופניים של רבקה שהיא השאירה במקום בו הם לא אמורים להיות. כמובן, האופניים גם הם גורמים נזק למכונית של שמואל. אין אנו אומרים ששני הצדדים אשמים ולכן הנזק ששמואל ספג מתבטל בגלל הנזק שספגה רבקה. בית הדין חייב להעריך במושגים כספיים ערך הנזק שספג שמואל וערך הנזק שספגה רבקה.

ו:
לאחר שניתן פסק הדין, יש לשלם את הפיצויים. כבר ציינו שהתורה [שמות כב ד] פוסקת שהצד הפוגע צריך לשלם פיצויים לפי

במלים אחרות, התורה מניחה שהתשלום יעשה בקרקע או מן הקרקע. ואולם, הפיצויים לא חייבים להינתן בצורה של קרקעות וניתן לשלם גם בכסף. במקרה כזה הדיינים חייבים להעריך את ערך הקרקע הנדונה כדי שהתשלום יתבצע לפי הערכתם.

ז:
אין זה הכרחי שהשופטים יבחנו את הנזק בעצמם: על בעלי הדין להביא עדים מהימנים שיעידו על טבעו והיקפו של הנזק. כדי להיות כשרים לעדות על העדים להיות יהודים ובני-חורין. כפי שבגמרא [ב"ק ט"ו ע"א] מציינים, כלל זה פוסל עבדים ועובדי אלילים.

ח:
"והנשים בכלל הנזק". לפני שתעלה זעקה מרה הבה נסביר במונחים פשוטים ביותר: בדיני נזיקין אין כל הבדל בין המינים. בעוד שלנשים היה מעמד שונה מזה של גברים בהרבה היבטים הלכתיים, במשפט עברי, בכל הקשור לדיני נזיקין, אין כל הבדל ביניהם: נשים, כמו גברים, יכולות לתבוע ולהיתבע. בגמרא [ב"ק ט"ו ע"א] שואלים:

מובאות שלוש תשובות.

שלוש המובאות הללו נראות כמבססות את השוויון בין המינים בכל עניין ועניין של חוקי התורה שהיינו מכנים היום אזרחיים (משפט עברי) ולא "דתיים".

ט:
"והניזק והמזיק בתשלומין." ניכנס לפרטים בעניין הזה בפרקים ג' ו-ד', לכן לא נדון בפסיקה הזו בשלב מוקדם זה.