AZ-h014
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
ושל התנועה המסורתית
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת עבודה זרה, פרק א', משנה ה':
אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם, אִצְטְרוֹבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֻתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִפְנֵי עַצְמוֹ, קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה. וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים, סְתָמָן מֻתָּר, וּפֵרוּשָׁן אָסוּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף דֶּקֶל טָב וְחָצָב וְנִקְלִיבָם אָסוּר לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם:
הסברים:
א:
למדנו [במשנה א] שאסור לשאת ולתת עם גוים ביום אידם ובשלושת הימים הקודמים לו. משנתנו עוסקת במסחר בכל עת ולא לפני חג אלילי בלבד.
ב:
משנתנו מורכבת מארבעה סעיפים. הרישא [הסעיף הראשון] הוא רשימה של ארבעה פריטים שאל ליהודי למכור ללא-יהודי בכל יום שהוא. הסעיף האמצעי [אמצעיתא] מורכב מהצעות של רבי יהודה בר אילעי על כיצד אפשר לעקוף אחד מהאיסורים האלו. בעקבותיו מופיע סעיף אחר הקובע כלל להכוונה כללית. הסיפא [הסעיף האחרון] הוא תוספת של שלושה פריטים לרשימה שברישא; את התוספת מציע רבי מאיר.
ג:
ההגיון אומר לנו שחייב להיות קשר בין הפריטים המוזכרים במשנתנו לבין מנהגי הפולחן האלילי. בגמרא על משנתנו מנסים לזהות את הפריטים המוזכרים ולשייך לכמה מהם מטרה; אך ללא הצלחה ניכרת. למרבה המזל, יש לנו בהישג יד חומר חיצוני. אדגים עם התיחסות לכמה מהפריטים.
ד:
מותר לשאול: איזו חשיבות פולחנית יכולה להיות לאצטרובל תמים? לפרי של עץ ירוק-עד בכלל, ושל האורן והאשוח בפרט, היתה משמעות דתית אצל כתות אליליות רבות, משום שמעצם היותם עצי ירוק-עד, לעולם אינם מתים, וכך הם מציינים את המשך החיים אפילו בצל המוות. בספרו "דת בבריטניה הרומאית" מרטין הניג כותב:
יתכן שאצטרובלים, המופיעים לעתים קרובות על קברים, מתיחסים גם לאַטּוּס שמת תחת אורן. אולם עלינו לשים לב לכך שה-thyrsus של עובדי [האל] בקחוס עצמו היה אצטרובל… על מצבת ב-Risingham האצטרובל מקושר לחצי סהר; ב- Carlisle, Aurelia Aureliana מאוגפת באצטרובלים, בעוד ש-Vitalis… שקבור ב-Halton Chesters ממחיש את אמונתו בהמשחיות החיים גם על ידי כך שדאג שאצטרובל ייחרט על קברו.
בויקיפדיה נאמר לנו כך:
במיתולוגיה היוונית, ה-thyrsus היה מטה ענק של שומר מכוסה בגפני קיסוס ועלים, לפעמים מלופף בסרט ובראשו תמיד אצטרובל. היכן שסמלים אלו הופיעו, שם היתה גם רוחו של [האל] דיוניסוס. אוריפידס כתב שדבש ניגר ממטות ה-thyrsus שנשאו המיינדות (נשים אחוזות טרוף שסגדו לדיוניסוס) של בכחוס. ה-thyrsus היה כלי קודש בטקסי פולחן ובחגיגות.
במקום אחר מצאתי כתוב כך:
עובדי אלילים מעריכים את עץ ירוק-עד מפני שהוא מסמל עבורם חיי נצח. יתר-על-כן, הם מעריכים את "הפרי" של עץ ירוק-העד, האצטרובל.
ה:
כמה סופרים מהעת העתיקה אומרים לנו ש-"הפיתגורנים סגדו לתרנגול לבן." חושבני שמותר לנו להניח בביטחון שכתות אליליות אחרות עשו גם הן שימוש פולחני בתרנגול לבן.
ו:
ומה בדבר "בנות שוח ופטוטרותיהן"? מה החשיבות של תאנים לבנות (לעומת כל סוג אחר של תאנים) ומדוע הדגש על כך שהן עדיין מחוברות לעוקציהן או לענף?
בספרו "טאבו, קסם, רוחות: מחקר על יסודות קדמוניים בדת הרומאית" אלי אדוורד בוריס כותב:
אחד המקומות הנערצים ביותר בעיר רומי בעת העתיקה היתה מערה במרגלות גבעת הפאלאטיום שנקראה לופרקאל, עם עץ תאנה קדוש בסמיכות, שבצילו, על פי הסיפור, היניקה זאבה את רמוס ורומולוס … הם היו סועדים ושותים תחת ענפי התאנה בשדה מארס, ויחד עם מאהבותיהן, הם חתכו צברי ענפים מעץ התאנה הקדוש והקריבו אותם ואת מיצן דמוי החלב ל-[אֵלָה] יוּנוֹ של השעירים. ובכן, התאנה הינה סם משלשל וסמים משלשלים מעין אלו שימשו את אנשי העת העתיקה לניקוי טקסי של המעיים כדי לגרש השפעות רעות ובכך להשפיע לטובה. מטרת הפולחן די ברור מהדמיון בין לשד התאנה לחלב ומהעובדה שהקורבן, בימי קדם, נעשה לאֵלָה המיוחדת לאמהות. עץ התאנה הזכר מעביר את עושרו לאלהות, שבתמורה מעבירה אותו לנשים. יתר-על-כן, יש בידינו הצהרה מסקרנת שנרשמה על ידי Varro> על החג הזה: "הם השתמשו בענף הצלפה מעץ תאנת הבר (הזכרי)." בעוד שלא נאמר לנו בדיוק איזה שימוש נעשה בו, סביר להניח שהנשים היו מצליפות בו אחת בשניה ועל ידי כך מעבירות את קסם הפוריות של התאנה לעצמן, ובה בעת, מגרשות כל השפעות לרעה על פריון. יש בידינו תיעוד על הלקאות דומות במקלות תאנת-בר ב-Thargelia שבאתונה, בטקס המסקרן של כפרה על ידי שני שעירים לעזאזל הנקרא pharmakoi.
ז:
ובסוף, ובקצרה, סטבן גורנסון כותב:
Pliny כתב שתאני ניקולאוס, למרות גודלם, לא היו עסיסיים כמו אלו שהועדפו להכנת משקב דמוי דבש.
כפי הנראה, למשקה דמוי הדבש היתה חשיבות פולחנית כלשהי.
ח:
בחיבורו ההלכתי, משנה תורה [ע"ז פ"ט ה"ו] רמב"ם מכליל את מה שמשנתנו מפרטת:
דברים שהן מיוחדין למין ממיני עבודת כוכבים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותה עבודת כוכבים שבאותו המקום לעולם; ודברים שאינן מיוחדין לה מוכרין אותם סתם:
ט:
הצעתו של רבי יהודה שבמשנתנו מתקבלת: פריט פולחני יכול להימכר ללא יהודי אם היהודי גרם לו מקודם להיות בלתי כשיר לשימוש פולחני. יתר-על-כן, התוספות שהוצעו על ידי רבי מאיר גם הן מתקבלות להלכה.
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת עבודה זרה |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור ותרומה |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שלישי וחמישי.
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שני.
עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
