AZ-h004

כב:
ראינו כי בעל משנתנו משתמש במלה עברית סתומה כדי ליצג את הימים המקודשים לאלילים: הוא משתמש במלה 'איד' (או 'עיד'). כמו כן, ראינו כי לחכמי הגמרא היו כמה הצעות דמיוניות עד מאוד לגבי האטימולוגיה של המלה – ואף אחת מהן אינה נכונה.

כג:
ודאי שאין דבר המסב הנאה למורה יותר מכך שהלומדים יחד איתו צופים את שבכוונתו ללמד. שמחתי מאוד לקבל דוא"לים משני משתתפים; שניהם מסבירים – כל אחד בדרכו שלו – את האטימולוגיה של המלה 'איד'. אמנון רונאל מצביע על כך שהמלה לחג בערבית היא 'עיד'. מרק לאוטמן, בדוא"ל שלו, אפילו הרחיק לכת והשתמש בכתב ערבי! לא רק שמרק אמר לי ש-'עיד' בערבית פרושו 'חג', אלא הוא גם לימד אותי כי 'עיד מוברכ' פרושו זהה ל-'חג שמח' בעברית, 'א גוט יומטוב' ביידיש ו-'happy holiday' באנגלית.

כד:
כעת כשהאיסלאם ומנהגיו נעשים יותר מוכרים בעולם, רבים כבר שמעו לפחות על שני חגים גדולים לאיסלאם: 'עיד אל אדחה' ו-'עיד אל פיטר'. יום החג 'עיד אל אדחא' [חג הקורבן] מציין את ההקרבה המכוונת של בנו של אברהם על ידי אביו. (זהות אותו הבן מחוץ לעניין השיעור הזה.) 'עיד אל פיטר' [חג שבירת הצום] הוא יום חג המסמן את סיום הצום של חודש הרמדאן.

כה:
כך שכעת מתבהר כי המלה העברית 'איד' בה משתמש התנא במשנתנו היא רק מלה שמית סתומה ל'חג'. רמב"ם, בפרושו למשנתנו, ודאי צודק כאשר הוא מציע כי המלה נבחרה במכוון כדי להימנע מתאור חג לא יהודי במונחים המוכרים ליהודים.

כו:
משנתנו מצהירה כי חל איסור לעשות עסקים עם לא יהודים בשלושת הימים שלפני אחד מחגיהם. הגמרא [ע"ז ו' ע"א] מסבירה כי שלושת הימים הללו אינם כוללים את יום החג עצמו, שהוא יום נוסף, רביעי במספר, בו אסור ליהודים לעשות עסקים עם לא יהודים.

עד כה כבר כמה פעמים הבאתי את המונח 'עובד עבודה זרה' כ-'עובד אלילים'.

שיר-אל בת ישעיהו כותבת:

בעברית 'עובדי אלילים' פרושו 'אלו הסוגדים או יותר נכון משרתים אלילים', שהם אלים אחרים. הביטוי עובדי עבודה זרה יותר כללי בהיקפו: סוגדים עבודה (פולחן) זרה – שאינה שייכת / נוכרית; או במלים אחרות "סגידה לכל דבר שאינו הקב"ה." "עובדי אלילים" אולי יותר חסכוני מ"עובדי עבודה זרה" – אבל שני בני אהרון נשרפו במקום על שהקריבו אש זרה במשכן.

אני משיב:

לחכמים היו מונחים רבים (מזלזלים) כדי לציין את מי שאינם יהודים, אך לכולם היתה אותה הכוונה, כך שאין ממש צורך לבחון בקפידה הבדלים אפשריים. השתמשתי במונח 'עובדי אלילים' כדי להזכיר לנו כי האנשים הללו אינם רק 'לא יהודים' בעלי דת אחרת. (דנו בכך ב-ע"ז 001 וב-ע"ז 002.)

המונח 'אליל' (שפרושו המילולי הוא 'אל קטנטן') הוא מונח מקראי. הוא מופיע רק שלוש פעמים בגמרא: פעם אחת כחלק מציטוט מהמקרא; פעם אחרת הוא משמש לתאר יהודי העובד אלילים; ופעם שלישית הוא מתאר את מה שאנו מכנים 'שיימן' (רופא אליל).

המונח האהוב ביותר על החכמים בשביל לא יהודים הוא פשוט 'גוי'. לפעמים הם משתמשים ב-'עובדי כוכבים ומזלות' [שכמעט תמיד מקוצר ל-עכו"ם]. המונח הזה מציין 'סגידה לכוכבי הלכת ולסימנים אסטרולוגים'. בימי הביניים הצנזורה הנוצרית על התלמוד כמעט תמיד מחקה את המלה 'גוי' והחליפה אותו ב-'עכו"ם'.

ואולם, ההערה של שיר-אל על בני אהרון שמתו משום שהקריבו 'אש זרה' מחטיאה את המטרה בהרבה. רשב"ם, נכדו של רש"י, בפרושו לויקרא י א, דבק באופן ברור במובן הנלמד מההקשר: הם לא עסקו בפולחן 'זר'; הם פשוט לא היו אמורים להקריב את האש לקב"ה באותו הרגע.

השיעור הבא בסדרה זו יהיה אי"ה ביום ג' 22 ביולי.