AZ-h002

ט:
בשיעור הקודם שמנו לב לכך שחכמי התלמוד ורוב הרבנים בימי הביניים הגבילו את המונח המזלזל 'עובדי עבודה זרה' לגויים החיים בארץ-ישראל. הגויים הללו מוצגים כבלתי מוסריים ומושחתים, בעוד שקוד מוסרי כל שהוא מושל בעמיתיהם בארצות אחרות.

י:
ואולם, התאור הזה של התושבים הלא יהודיים של ארץ ישראל לא רק שאינו תואם את הידע ההיסטורי שלנו אלא שהוא גם נשלל על ידי כמה וכמה סיפורים בתלמודים עצמם. נבחן כעת סיפור אחד ידוע, המסופר בקידושין ל"א ע"א:

זה על הסיפור הזה שבאה הערתו הידועה של האמורא רבי חנינא:

יא:
מקורות אחרים מרחיבים את הסיפור: מסתבר שפעם נפלה מרגלית מהחושן של הכוהן הגדול והחכמים בקשו להחליפה במחיר עצום בקנית מרגלית אחרת מדמא בן נתינה, גוי תושב אשקלון, אך המפתחות לכספת היו תחת מראשותיו של אביו והוא, דמא, לא היה מוכן להפריע למנוחתו של האב, ולכן הוא ויתר על העיסקה. לאחר שנה בא לו שכרו מן השמים ונולדה לו פרה אדומה בעדרו. מאחר ולידת פרה אדומה אירוע נדיר מאוד וזקוקים לבהמה כזו לצורך טקסי טהרה, דמא בן נתינה ידע שהוא יכול לבקש כל מחיר שירצה: היה זה שוק מוכרים אידיאלי. אך הקוד המוסרי שלו לא נתן לו לעשות כן והוא דרש רק את הסכום שהוא הפסיד בשנה הקודמת בגלל הכבוד שעשה כלפי אביו.

(אלו הרוצים לדעת עוד על טקס פרה אדומה יכולים לקרוא על כך (באנגלית) כאן, בהסבר מס' 5. ואלו הסקרנים לדעת מה שווי 600,000 דינרים ירצו לדעת ששכר יום של פועל היה שלושה או ארבעה דינרים – בערך 80 דינר בחודש.)

יב:
יש אירוע אחר שבו מופיע אותו דמא בן נתינה בתלמוד של ארץ-ישראל [פאה ג' ע"א]:

עם סיפורים כאלה מאוד קשה לקבל את הדעה שכל הגוים שחיו בארץ-ישראל בתקופת התלמוד היו משתתפי אורגיות בלתי מוסריים וחסרי חוק.

יג:
כמובן, אפשר לטעון שדמא בן נתינה הוא יוצא מן הכלל המוכיח את הכלל. אך אל לנו להיכשל ולא לציין שלא רק שהגוי הזה צויין במיוחד לשבח גדול מפי החכמים, אלא שהם גם מצביעים עליו כדוגמה לחיקוי. כמו כן אין דיווח ששאר חברי המועצה מתנגדים להתנהגותה של אמו של דמא, ולכן כפי הנראה הם היו שותפים לקוד המוסרי שלו או לכל הפחות ראו בהסכמה את הכבוד שהוא הפגין כלפי אמו.

יד:
הסיבה האמיתית מדוע גויי ארץ-ישראל מצויינים כעובדי עבודה זרה פשוטה מאוד: התורה אומרת שכאלו הם! יתר על כן, התורה דורשת להכריתם מהארץ:

קשה מאוד לקרוא דברים אלה, וכמובן שזו מצווה שלא קויימה מעולם. מה גם שבתקופת התלמוד לא היתה אפשרות לקיימה. כך שהפרדה חברתית חמורה היתה האפשרות החלופית הטובה ביותר.

המשך יבוא.