avot-h353

ו:
מבחינת מבט של תוכן משנתנו פשוטה למדי ואינה צריכה אלא מעט הסברים. נושא המשנה הוא, כמובן, תורה. אך כאשר בן בג בג מפציר בנו "הפך בה והפך בה" הוא אינו מתכוון רק לתורה שבכתב, כמובן, אלא גם לתורה שבעל פה, שאותה, כפי שלמדנו ממש במשנה הראשונה של מסכת זו, משה קבל מסיני.

ז:
הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכֹלָּא בָהּ [הפוך בה והפוך בה כי הכול בה]. בן בג בג גם מפציר בנו לקרוא את התורה – התורה במובנה הרחב ביותר: כלל הגוף שהופך את היהדות ליהדות. ובָהּ תֶּחֱזֵי וְסִיב וּבְלֵה בַהּ [תסתכל בה והזדקן בה והייה בה בלוי]: אפשר להבין את הפועל הארמי תֶּחֱזֵי [תסתכל] באופן אחר, ובפרושו למשנתנו בעל תוספות יום-טוב, הרב יום-טוב ליפמן הלר, מציע שעלינו להבין את פרוש הציווי "ותחזי" כ-"תבין":

באמצעות תלמוד תורה.

ח:
וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ [וממנה אל תזוז]: התנא גם אומר לנו לעולם לא לזנוח תלמוד תורה. הרב עובדיה מברטנורו רואה בכך דרישה לבלעדיות:

היו מהחכמים כאלה שחשדו מאוד מהפילוסופיה היוונית – שבסופו של דבר התפתחה לתרבות הכללית של העולם המערבי המודרני. לדוגמה, בתלמוד של ארץ-ישראל [פאה ג' ע"א] אנו מוצאים כי

מאחר והקב"ה ציווה את יהושע [א ח] להגות בתורה יומם ולילה, על פי רבי יהושע אין זה מותיר די זמן לפילוסופיה היוונית. כפי שראינו, היו חכמים אחרים, כמו רבי עצמו, שדגלו בדעה ההפוכה.

ט:
לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא [לפי המאמץ השכר]. משנתנו – והמסכת – מסתיימות באזהרה תמציתית, שהיא בחזקת תשובה נוקבת לכל אלה שמטילים ספק בערך של לימודי היהדות: תקבל תמורה לפי ההשקעה שהשקעת. או, לחילופין, פרות לימודיך יהיו יחסיים למאמץ שהשקעת בהם.

י:
ראו-נא "אחרית דבר" אחרי שאלות ותשובות.

ב-אבות 351 ציינו שני בסיסים "מוכיחים" שגיל שבעים הוא הזמן לשערות שיבה. הבאנו פסוק מהמקרא. אמנון רונאל שואל: "והשני?"

אני משיב:

הבסיס השני הוא מה שכתבתי מיד לאחר מכן, שלפי המסורת דוד היה בן שבעים במותו.

באותו השיעור הסברנו מדוע שמונים נקרא גיל גבורות. אמנון רונאל מעיר:

לפי הסברך, גיל שמונים מסיים את תקופת הגבורה, בניגוד לגילים שקדמו לו, שהתחילו תקופה חדשה.

אני משיב:

הערה המעידה על חדות עין ותפיסה!

גם בענין אבות 351, נחמה ברבירו כותבת:

במשנתנו שנות חייו של האדם נמדדות עד לגיל 100 וחלקן מראות אדם במצב לא מזהיר (שיבה, לשוח, בטל מהעולם). כיצד זה מתיישב עם מדידת שנות האדם ל-120?

אני משיב:

זה לא מתיישב. משה רבנו מת בגיל 120 [דברים לד ח] ואי אפשר לצפות שאדם שבא אחריו ישאף לאריכות ימים יותר מאדון כל הנביאים. ולכן אנו מאחלים לבני אדם שיזכו לחיות "עד מאה ועשרים", כפי שזכה משה רבנו, אבל לא יותר מזה.

ב-אבות 351 כתבתי: אני מקווה שמיכאל אינו נופל קורבן לדעה המופרכת מעיקרה של ההנחה כי בתקופת המשנה כולם חיו מחקלאות. רוב רובה של האוכלוסיה חי בערים ובכפרים ועסקו בפעילויות עירוניות.

אד פרנקל מסכים:

מחקרים היסטוריים / דמוגרפיים הראו פעם אחר פעם כי בעוד שתוחלת החיים היתה יותר קצרה בעת העתיקה, הגורם לא היה בהכרח מות בגיל צעיר לאחר הגעה לבגרות, אלא מקרים רבים יותר של מות במהלך הלידה, בינקות ובילדות. מרגע שאדם הגיע לבגרות, תוחלת החיים דומה לזו של בני זמננו לא היתה בלתי שגרתית.

לקח לנו כמעט ארבע וחצי שנים, אך סוף-סוף סיימנו את לימוד מסכת אבות. (ציינתי בעבר שהפרק הנוסף שנמצא בסידורים אינו חלק מהמסכת המקורית אלא תוספת ממקור אחר שנוסף לצורך נוחות בסדר התפילה; והחוג שלנו הוא חוג לימוד משניות.)

אני מודה לקב"ה מקרב לב שהצליח בידי להשלים את ההסבר של מסכת זו על אף שעת משבר אחת של סכנת חיים ושעת משבר אחרת שגרמה לי מוגבלות במשך שבועות רבים (ועדין מגבילה אותי).

באופן מסורתי, עם סיום מסכת אנו מפנים את שימת הלב למסכת הבאה שנלמד! אני מקווה, אי"ה, להציג בפניכם ביום שלישי 17 ביוני את רשימת ההצעות ששיגרתם לי ואת המסכתות שתוצגנה לבחירתכם.

סיום מסכת תמיד ממלא אותנו בתחושה של הישג. אם יש לכם הערות על האופן שבו למדנו את המסכת הזו, אנא הרגישו חופשיים לשלוח אותן אלי (הכתובת נמצאת בכיתוב שמתחת לקו בסוף השיעור). יתכן ואפרסם כמה מהן כדי שאחרים יוכלו לקבל מושג לגבי בית המדרש הווירטואלי – מה זה ועל מה זה.

שהקב"ה יברך את כולכם ותודה על שלמדתם אתי.