avot-h352

א:
סוף-סןף הגענו למשנה האחרונה של מסכת זו. מי הם התנאים האלה עם השמות המשונים? קודם כול, הבה נציין כי את שתי ההוראות האלו אנחנו מוצאים באבות דרבי נתן [פרק ה, הלכה כ"ב-כ"ג] שם הן נמסרות בשמו של הלל הזקן. יתר-על-כן, בגמרא [חגיגה ט' ע"ב] אנו מוצאים את בן הא הא שואל את הלל שאלות, ונדמה כי אלו שאלות שתלמיד היה שואל את רבו. לדוגמה:

זה נשמע כמו שיג ושיח טיפוסי בין מורה לתלמיד – ויתכן והמורה נוזף קלות בתלמיד על כי הוא אינו מקפיד בלימודיו כפי שצריך. יתכן ותשובתו של התלמיד היא מעין תשובת "ברוגז".

ב:
אם כך, נראה כי במשנתנו תלמידים פשוט מביאים דברים ששמעו מרבם, ואינם דברים מקוריים. ועד כמה הולם הוא לסיים את המסכת הזו בדברי הלל הזקן. שתי ההוראות שבמשנתנו הן בארמית ולא בעברית, וראינו ששתי הוראות של הלל נמסרו במסכתנו בארמית המקורית [פרק א משנה י"ג ו-ופרק ב משנה ו].

ג:
בהערה על הקטע מהגמרא שהבאנו לעיל, אחד מבעלי התוספות מוסר כי בן הא הא היה גר-צדק. הוא גם נותן הסבר לשם המוזר: בן הא הא הוא צאצא רוחני של אברהם אבינו ושל שרה אמנו שלשמות שניהם נוספה האות הֵא [ראו בראשית יז ה, טז]. יתכן והערה (לא מוכחת) זו של בעלי התוספות היתה המקור לרעיון כי בן בג בג ובן הא הא היו שני גויים שגוירו על ידי הלל. (לסיפור בעניין אחד הגרים, בן בג בג, ראו אבות 003.)

ד:
בשנת 1504 החכם הספרדי הרב אברהם זכותו [1510-1450] פרסם ספר הנקרא 'ספר היוחסין' המתיימר להיות היסטוריה של העולם מרגע הבריאה ועד שנת 1500! זכותו מביא מסורת עתיקה כי בן בג בג ובן הא הא היו בעצם אותו האדם. מאחר ודבריהם מובאים יחד במשנה אחת, יש בזה היגיון.

ה:
נראה כי בן בג בג (אם הוא אדם אחר מבן הא הא) היה תלמיד חכם. בתוספתא [כתובות פ"ה ה"א] אנו מוצאים כי היה לו בן, יוחנן, ששלח שאלה בהלכה לרבי יהודה בן בתירא, שהשיב בשבח מועט:

המשך יבוא.

חג השבועות חל בשבוע הבא ולכן השיעור הבא יהיה, אי"ה, ביום חמישי 12 ביוני. חג שמח.