avot-h347

ו:
כבר קבענו שמשנתנו לא נכללה בעריכה המקורית של המסכת ובהחלט יתכן שהיא תוספת מאוחרת מאוד. אף-על-פי-כן, מאחר והיא נכללת במהדורות המודרניות אל לנו להתעלם ממנה. חלק מה-'גילאים' המובאים במשנתנו הם, במידה מסוימת, מלאכותיים בכך שמקורם בפסוקים מהמקרא שאין כוונתם לומר את מה שבעל משנתנו אומר שהם אומרים.

ז:
בן חמש שנים למקרא. כבר ראינו בשיעור הקודם כי אביי החזיק בדעה שהגיל בו על ילדים להתחיל ללמוד מקרא הוא שש שנים, ולא חמש. כדי ללמוד מקרא יש ללמד את הילד קודם לקרוא; ואם מלמדים את הילד לקרוא אז ילמדו אותו גם לכתוב. כך שהדרישה ללמוד מקרא גם הבטיחה ידע כללי של קרוא וכתוב בעם ישראל במהלך הדורות.

ח:
בן עשר למשנה. לפי בעל משנתנו, כאשר הילד יודע קרוא וכתוב כבר חמש שנים יש ללמדו תורה שבעל פה בנוסף על תורה שבכתב. עצם העובדה שיש כאן המלצה שהילד ילמד משנה מרמזת, כפי שחשדנו, שמשנתנו מאוחרת מאוד, כאשר לימוד משנה כבר לא היה בגדר חידוש בשביל המבוגרים.

ט:
בן שלש עשרה למצוות. הרעיון הוא, כמובן, שבגיל שלש עשרה העלם נחשב כאחראי לקיום המצוות. צמיחת שתי השערות באזור אברי המין ("הזקן התחתון") נחשבה מאז ומתמיד סימן פיזי לתחילת גיל ההתבגרות; או, מנקודת מבט אחרת, סוף הילדות. אין ספק כי בעת העתיקה כאשר היה צורך לברר מסיבות משפטיות או דתיות אם צעיר הגיע לסוף הילדות היתה נערכת בדיקה פיזית. ואולם, ברור שלא נדרשה בדיקה כזו כבר זה מאות בשנים והנחת העבודה היא כי בת שהגיעה לגיל שתים עשרה ובן שהגיע לגיל שלש עשרה שנים כבר מילאו אחר דרישות אלו (אלא אם כן ישנה סיבה רפואית ברורה לחשוד אחרת). זה,כמובן, מסביר מדוע אנו חוגגים את קבלת עול המצוות בגיל הזה – בת מצוה ובר מצוה.

המשך יבוא.

אני מופתע ששאלה של ישראל מאן בעניין שילוב אלמנטים שמקורם בהינדואיזם בתפילות בבית הכנסת עוררה דיון נמרץ.

אברהם חסון כותב:

תפילה אמיתית צריכה להיות מלווה בכוונה, דבר המעלה את הרוחניות של המתפלל, ואז חוויית התפילה גבוהה וחזקה. אינני חושב ששימוש במדיטציה או במנטרה חסרת משמעות יש בה אפילו שמץ של עבודה זרה כפי שירבעם החטיא את עשרת השבטים.לפי מיטב ידיעתי, המטרה של מדיטציה או מנטרה היא הרחקת מחשבות זרות שהמתפלל אינו מתכוון אליהן והתרכזות במחשבה שהוא מעוניין בה, הכוונה בתפילה. כמובן, שזו טכניקה לא פשוטה וצריך להתאמן הרבה כדי להגיע למצב בו ניתן להרחיק מחשבות זרות ולהתרכז במחשבה אחת. אם הקהילה מסוגלת להביא את המתפללים לרמה שיכולים לחזק את כוונותיהם בתפילה, נראה לי שזה חיובי מאוד.

לגבי הישיבה בצורת לוטוס, זה אפשרי רק לאנשים גמישים וזה יכול להיות חלק מה "כוריאוגרפיה" של התפילה. כבן עדות המזרח, שגדל בדמשק, אני זוכר שחלק מהמתפללים ישבו בבית הכנסת בזמן התפילה בישיבה מזרחית שאיננה רחוקה מלוטוס. אינני רואה דבר זה כפסול כלל.

נכחתי לפני כשנה בתפילה של מקובלים בטבריה. הם השמיעו קולות, קראו כל מיני שמות וביצעו תנועות מוזרות ביותר וקפיצות שלדעתי הן הרבה יותר מוזרות מישיבת לוטוס. האמת היא שהיו רגעים שהיה בי פחד מהקולות כי לא ידעתי כיצד הם עומדים להמשיך.

הדיון בנושא הזה כעת נסגר.