avot-h344

ג:
בעל משנתנו, יהודה בן תימא, מתמיה למדי. משנה זו והמשכה במשנה הבאה הן הופעותיו היחידות במסכת זו; ובעצם, זו הופעתו היחידה בכל המשנה כולה. דבריו מובאים לעתים רחוקות בתוספתא ופעם אחת במסכת בתר-תלמודית. בשמונה מקרים בתלמוד הבבלי ובשלושה בתלמוד של ארץ-ישראל מובאים דבריו. לפעמים – כמו במשנתנו – לא ניתן לו תואר ובמקרים אחרים הוא נושא תואר: רבי יהודה בן תימא. למרבה הצער, למרות כל האיזכורים הללו אין אנו יודעים ולא כלום על קורות חייו. אם ננחש לפי רמזים אפשריים בדבריו היינו ממקמים אותו מתישהו במהלך המאה השניה לספירה, בערך בתקופת מרד בר כוכבא.

ד:
נדמה שכמספר היהודים כן מספר הכוחות המניעים יהודים לקיום מצוות. ואולם, בעוד שזוהי הפשטת-יתר חריפה, לצרכינו כאן יתאים אם נתייחס לשני סוגים בסיסיים של מניעים לקיום מצוות: אלו שלדידם קיום המצוות בסופו של דבר נובע מאמונה במְצַוֶּה אלוהי מצד אחד ואלו המקיימים את המצוות ממניע אחר. תורתו של יהודה בן תימא במשנתנו מכוונת לקבוצה הראשונה.

ה:
כאשר אדם מונע לקיים את המצוות על ידי גורם שאינו קשור ישירות לתחושה של "להיות מְצוֶּה" אין בעיה של ממש בקיום המצוות: לאדם זה אין נקיפות מצפון אם יתעלם ממרכיב זה או אחר של המסורת, מרכיב שאינו 'מוצא חן בעיניו' (ואין לי ביטוי מוצלח יותר). ואולם, אדם החש כי הוא מְצוֶּה לקיים את המצוות עלול לעמוד בפני בעיות גדולות, במיוחד כאשר הוא (או היא) מרגיש מְצוֶּה לקיים מצוה שאינו מבינה או ששוללת את הבנתו החילונית. במקרים כאלה ליהודי שומר מצוות דרוש הרבה כוח רצון, מפני שבסופו של דבר היהודי האוטונומי הזה נוטל על עצמו, מרצונו החופשי, "עול רשות גבוהה יותר".

ו:
כאן נכנסות לתמונה התכונות של החיות המוזכרות במשנתנו. על אדם להיות חזק (עז), מהיר (קל), זריז (רץ) ואמיץ (בעל גבורה) כדי לשעבד את שיפוטו לזו של המסורת. הוא צריך להיות נחוש בדרכו ולפעול בנכונות.

המשך יבוא.

ב-אבות 342 הבאתי שאלה של ישראל מאן, האם רבנים המתחילים בבתי הכנסת שלהם מנהגים זרים כגון מנטרות הודיות הם בגדר "מחטיאים את הרבים" כמו ירבעם מלך ישראל. הוא תאר תפילה בסגנון הודי שבה יש להקה וזמר ראשי ששרים ומנגנים מוסיקה בסגנון הודי, אנשים יושבים בתנוחת לוטוס והתפילות מקוצרות לחזרה על משפט אחד "בסגנון מנטרה".

ג'רי לנגר כותב:

שאלתו של ישראל מאן מסקרנת אותי. התנועה הקונסרבטיבית היכן שאני גר נוטה להיות די מאופקת, אבל אני מניו ג'רזי, החצר האחורית של JTS. אני אישית, לא ראיתי התנהגות "רדיקאלית" כזו בהקשר של התנועה הקונסרבטיבית. אני תוהה אם ישראל מאן היה עֵד לתפילה מעין זו באופן אישי או שמא הוא שמע עליה מיד שניה; אם הוא חווה אותה באופן אישי בבית כנסת קונסרבטיבי, אני תוהה עד כמה רווחות פעילויות חדשניות כאלו.

אני משיב:

אולי ישראל או אחרים ירצו להתיחס לשאלתו של ג'רי.